לריאל היה כאן מזל ושיפוט מפרגן, אבל פסז' הביכו את עצמם לגמרי. אמארי שוב מפשל ברגע האמת, והפעם גם כשניימאר בצד שלו. גם ההרכב לא ברור, גם החילופים, אבל עיקר הכישלון הוא שוב בגישה. שוב היה נראה שפסז' הם ילדים מוכשרים שמשחקים מול קבוצת כדורגל אמיתית, שוב לא מצליחים להרגיע משחק כשצריך לעשות את זה, שוב מתפרקים. נכון, יש עוד גומלין, אבל יש בעיה חמורה מאוד באופי של הקבוצה הזאת. לא אתפלא אם בעונה הבאה נראה שם את קונטה, אלגרי או אנצ'לוטי.
לא יודע מה אתם רוצים מאמארי היום. החילוף של קבאני התברר כמצוין. פ.ס.ז׳ שיחקו את הדקות הכי טובות שלהם עם אלבס בהתקפה. הם החמיצו מצבים שאסור להחמיץ במעמדים כאלה, וקיבלו שערים של חוסר ריכוז בהגנה וחולשה של השוער (אני גם חושב שהייתה שם עבירה של רונאלו על קימבאפה, דרך אגב, אבל ניחא). מה המאמן קשור לזה? אחלה, הוא שעיר לעזאזל, אבל לפעמים גם צריך מזל. simple as that.
עוד מימי ולנסיה, אמרתי שאמארי הוא בלוף אחד גדול. מאמן עם מנטליות עלובה. גם עם מילארד יורו רכש הוא לא יביא את פאריס ליעד שלה.
איזו מנטליות חלשה של פסז'. קבוצה אחרת פשוט עוברת את השמינית היום, אבל מה כבר אפשר לצפות ממועדון שמנצח 4-0 וגם שם לא עובר.
קודם כל ההרכב, לפתוח בלי הקפטן והבלם המנוסה טיאגו סילבה, זה מתקון לכאוס, קימפבה אחלה בלם אבל הניסיון והמעמד של סילבה היו רצויים. גם עם החילוף של פריס גרם לה להשתלט על המשחק, זה עדיין חילוף פחדני. קאבאני הסקורר מספר אחד של פריס ולהוציא אותוצולהכניס חלוץ מתאים לקבוצה קטנה ומצביע על פחדנות. די מאריה, השחקן בכושר מטורף לא ראה דקה היום, זה ביזיון. אמארי לא קשור לרמות האלה.
פריז קצת מזכירה את יונייטד - זורקת מלא כסף על רכש, אבל לא מבינה את חשיבותו של מאמן מתאים כדי להשיג את השאיפה שלה.
קימבאפה היה בסדר גמור יחסית, לא ראיתי מה סילבה היה עושה אחרת שהיה משנה היום. שוב, פ.ס.ז׳ שיחקו יותר טוב מרגע שקבאני יצא, אז הטענות כאן לא באמת רלבנטיות. היה אפשר לשחק אולי עם די מאריה במרכז השדה כשראביו היה משחק כיותר אחורי היום במקום הריג׳ן ששמו שם, היה נראה מאוד לא קשור לרמה הזו. אבל בסדר, לא משהו שהייתי הורג את המאמן עליו במשחק נוקאאוט בברנבאו. אני בעצמי לא מתלהב מאמארי, רק נראה שכבר אנשים מגיעים עם הקלישאות הקבועות.
רק לי הנצחון של ריאל הזכיר מאוד את הניצחון של בית״ר באשקלון? בשי המקרים מאמן חלש עם חילופים מוזרים והרבה מאוד מזל. השיפוט היה מאוד ביתי, ועדיין, זה היה משחק מביך של ריאל מדריד. התבאסתי בגול השלישי כי אני לא רואה אותנו מפסידים של בהפרש של 2 והולכים הביתה בכבוד. מת לראות קצת כדורגל בתור אוהד נייטרלי לשם שינוי.
פסז׳ קבוצה עם מנטליות נוראית. זה היה שם בעבר, אבל בעונה שעברה זה הפך למאוד בולט מין הסתם ואני בטוח שיש לזה השפעות גם העונה. אני גם לא מסכים שניהול המשחק של אמרי היה נכון, לא היה צורך להוציא את קבאני שהוא הסקורר הטוב ביותר שיש לפסז׳ והיה אחראי על השער שלה לא פחות מאף אחד עם פעולה חכמה מאוד. אבל, מבחינת עבודת אימון ועמידה על המגרש, פסז׳ הייתה בבירור יותר טובה מריאל. היה לחץ גבוה שאמנם לא היה מאסיבי, אך בהחלט האט מאוד ופגע בהנעת הכדור של ריאל. בסופו של דבר, ריאל לא הגיעו כאן למצבים טובים יותר אלא פשוט נהנו מהרבה יותר מזל, זה הכל. תקראו לזה איך שתרצו, ואני ממש לא מחסידי אמארי בלשון המעטה, אבל למעט ניהול המשחק, שגם פה הדעות חלוקות, הוא הכין את הקבוצה כפי שצריך. ובקשר לזיזו - מאמן שמעדיף לשחק עם איסקו ובנזמה בהרכב במקום היהלום ששמו אסנסיו, קשה לי מאוד להחמיא לו.
https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/02/14/champions/1518646366_175515_1518646408_portada_normal_recorte1.Xxx כמה אהבה. איזו תמונה מרגשת של מרסלו וזידאן בשער השלישי שאולי יעשה את ההבדל, איזה טירוף, אלוהים יודע איך ניצחנו את המשחק הזה ולא פינטזתי על 3:1, בטח לא עם איך שהמשחק יתפתח. היה לנו הרבה לב ונשמה וגם הרבה תחת ומזל שלא היה קיים בשום שלב העונה בליגה(ואולי בגומלין זה יילך עם פאריס). אפשר ליהנות, אפשר לחגוג, בגלל רגעים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל, בשביל זה אנחנו חיים. ובסיום החגיגות והכיף והצפייה בתקציר שוב, צריך לשאול את השאלה הקשה: למה אנחנו בוחרים מלכתכילה לשחק בעשרה שחקנים? איך בנזמה עולה בהרכב לפני גארת’ בייל שהיה מוסיף המון עם המהירות? אז זידאן תיקן בסוף ואסנסיו ענק אבל זה כבר מגעיל אותי. כמובן שפאריס עשו הכל בשלומיאליות, היו להן שתי בעיות: ניימאר לא בא לנצח את המשחק או לתת גולים אלא רק ניסה לתת שואו ולעשות ‘הכל יפה’. אמארי עם חילוף מהגיהנום עבורם כשהוציא את קאבני והעביר את אלבס קדימה. יש לנו עוד הרבה עבודה והגומלין אתם יודעים מתי? ב-6 במרץ, היום-הולדת של ריאל מדריד. אבל בינתיים נחייך. כריסטיאנו שהחמיץ ממצבים נוחים כובש איכשהו צמד, נאצ’ו תמיד היה גבר-גבר ומרסלו אגדה. המצטיין על כר הדשא, כל-כך מגיע לו.
