כי זה מגזין אנגלי. הם די מתעבים את האיטלקים. אין אף איטלקי בטופ 20(אבל לא היתה להם בעיה להכניס לשם 6 אנגלים) פירלו, שהוא ביי פאר הקשר הכי טוב באותו עשור מקום 27, מאלדיני מחוץ ל-30 ואת בופון הם בעטו בוולה לסוף הרשימה.
למה אנדראה פירלו הוא הקשר הטוב ביותר באותה נקודת הזמן? לא אותן איכויות אבל לוקח את זינדין זידאן אלף פעמים לפניו, כנ"ל את סטיבן ג'רארד וכן הלאה. אין לי בעיה עם הנוכחות של וויין רוני, לדעתי הוא ראוי, אבל בטח לא כל כך גבוה. אני חושב שחלק מהשיקולים לטובתו זו הפריצה המטורפת בגיל כה צעיר למשל, הוא היה שחקן התקפה שעושה הכל, וכמובן גם שזה העשור שלו. יש שחקנים אחרים שאפשר היה לזקוף להם עשורים אחרים ושם "לפרגן" יותר מה שנקרא. אין בעשור הזה שחקנים שאפשר לומר עליהם שהיו טובים ברמה קיצונית לאורך כל הדרך, לא מדבר על היסטוריים כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי של 2010-2020, אלא אפילו שיש להן 7-8 עונות טובות, זה לא המצב. תיירי הנרי מקופח וגם רוברטו קרלוס לדעתי. וגם טוטי שבכל עונה היה מעולה. אני חיי בשלום עם השיבוץ של רונאלדיניו ראשון. בדירוגים האלה אני תמיד מסתכל על ראול, פירגנו לו לא רע בהתחשב בכך שב-2003 כוכבו דעך, ויש לו הישגים יפים בשנות ה-90. הוא הצליח לחזור לעצמו ולהיות חלק חשוב בשתי האליפויות הרצופות האחרונות שלנו.
הייתי אומר שרוני פה כי בעשור הזה בערך ב-4 עונות הוא אחד משלושת שחקני ההתקפה הבכירים בקבוצה שבמשך 3-4 עונות הייתה בטופ של הכדורגל האירופאי. בכל אחת מהעונות האלה הוא פלירטט עם 20+- כיבושים ו15 בישולים. אז הגיוני מאוד.
גם הייתה לו עונת התפוצצות אחת גדולה בעשור ההוא, ב-2009/10, הציג כדורגל מעולם אחר וגם מספרים - 34 שערים זה נפלא. הוא ידע לתת מעצמו ולעזור לכוכב הראשי כשהיה כזה והוא אחד מהגורמים לכך שמנצ'סטר יונייטד הייתה מהקבוצות הטובות בעולם בין 2006 ל-2010. לאנשים יש נטייה לשכוח את הטוב בזמן שהסוף קודר. וזה בסדר ששחקנים שהתחילו לשחק כמעט 50 משחקים בעונה כבר בגיל 17 - ישפכו לאגר לקראת גיל 30 וכדומה.
לא חושב שהוא היה טוב בעונה הזאת(09-10) בהכרח יותר מבעונות אחרות בתקופת השיא שלו. הוא כנראה הכוכב הכי team player בעשור הזה. באותה עונה הקבוצה הייתה צריכה אותו כחלוץ מטרה week in week out אז הוא נתן מספרים הארי קיינים. כבר לא היה את רונאלדו ולא את טבז אז טבעי ששיחק כמעט רק מקדימה. בכל עונה בשיא שלו הוא היה נותן את המספרים האלה אם הקבוצה הייתה צריכה את זה ממנו ומשחקת איתו יותר קרוב לשער. גם לסקנד סטרייקר ושחקן שבילה המון באגף(ועשה המון הגנה, ניהול המשחק ממרכז הקישור כשהיה צריך) הוא נתן מספרים מדהימים. הוא היה כל כך טוב מ2006 שזה גרם לכל המערכת להתניע התקפה וגם לשחקנים צעירים, תוספות חדשות(טבז, ברבטוב) להכנס למערכת במהירות. שחקנים אהבו לא סתם לשחק לידו. הבאסה עם רוני שבגיל 27.5 הוא כבר נראה פחות טוב מקאלום ווילסון. בגיל 28 היה גמור.
שמע אני בדעה שלך. אני בכל זאת חושב שעדיין עונה כזו עם מספרים מעולים ויונייטד לא הייתה קבוצת התקפה מבריקה דאז כלומר לא היו לו פרטנרים מספיק טובים (באיירן מינכן עם אריאן רובן ופרנק ריברי בעונה ראשונה שלהם יחד, ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו והמבול, ברצלונה וכן הלאה, אפילו אינטר עם שני חלוצי טופ+ווסלי סניידר בשיאו, צ'לסי למשל עם דרוגבה ולמפארד) - זה מוסיף לתודעה, לאנשים, אוהדים, פרשנים, היה חשוב לראות שרוני מסוגל להיות גם סקורר מטורף. רציתי לבדוק כמה וכמה שחקני התקפה שם בדירוג אבל זו משימה ארוכה מדי. בכל מקרה נניח ריבאלדו באמצע, הוא כבש את המספרת ההיא שלקחה את ברצלונה לצ'מפיונס ברגע האחרון ועשה עונה גדולה דאז, יש לו מונדיאל אבל הוא כמעט לא היה קיים בשאר הזמן עם כל הכבוד לאולימפיאקוס..
בעונת ה34 שערים הוא לחלוטין היה השחקן שכל ההתקפה נבנתה בשבילו. הוא שיחק רק באמצע באותה עונה וההתקפות היו מיועדות רק לו. היינו קבוצת התקפה מאוד צפויה באותה עונה. הרבה שחקנים מרכזיים אחרי השיא, את רונאלדו החלפנו בולנסיה שאומנם היה טוב אבל שחקן מוגבל וצפוי. נאני באותה עונה כבר היה רבע מהשחקן שהיה בשיא, ברבאטוב גם כן היה בירידה גדולה והוא היה הכובש הבכיר אחרי רוני...12 שערים. לדעתי השגנו את המקסימום שאפשר היה להשיג עם הסגל הזה. את האליפות הפסדנו במחזור האחרון לצ׳לסי על נקודה, באלופות עפתי מול באיירן כשאני עולה עם דארן גיבסון בגומלין. המספרים שלו בקריירה כמעט דמיוניים. עונות של 15+- בישולים באהלן אהלן, הייתה לו אפילו עונה של 22 בישולים ממש בסוף(כשהוא כבר שחקן הרבה פחות טוב). בפיק שלו מסוף 2005 עד 2012 הוא משחקני ההתקפה הכי טובים באירופה, חד וחלק. כשאנגליה הייתה מגיעה לטורניר כדורגל היו בודקים מה מצב הכשירות של ווין רוני, לא אף שחקן אחר.
הזכרת את נאני, מאוד החזקתי ממנו בזמנו, וכמובן טעיתי. ראיתי שחקן עם דריבל משובח ושליטה בשתי הרגליים, עם כוח, מעז, קשה לשמור אותו. באותה עונה הוא לא היה טוב אבל הציג דווקא משחק ענק נגד באיירן מינכן, צמד במעמד כזה של רבע גמר ליגת האלופות - חשבתי שהוא ייזנק משם. אני נותן למשחק כזה משקל הרבה יותר גדול מאשר כמה משחקי ליגה. הסגל דעך, אי אפשר להחליף את כריסטיאנו רונאלדו אבל צריך לנסות. ולנסיה היה קצת נגרי ורובוטי. יונייטד כבשה מספר שערים יפה מהכוח שלה כקבוצה, הפחד של היריבות ובהחלט רוני. אבל אותי יותר מעניין לדעת מה פרגוסון היה עושה בקיץ 2013 דווקא, ימים אחרי האליפות, כי היה ברור שלמרות האופי וה-ווינריות ו-ואן פרסי - צריך לשנות..
פרגוסון רצה לקחת אליפות לסיטי אחרי האגוורררוווו של 2012 ולפרוש. הוא לא תכנן את הקבוצה מ2012 כדי שתחשוב מה יהיה אפשר לעשות איתה ב2014. היה ברור שרוב הסגל על אדי דלק אחרונים והיה ברור שמה שהוא הכי צריך זה עוד כלי התקפי אמין בנוסף לרוני ואז לפרוש בשקט. אשתו לא הייתה נותנת לו להמשיך מעבר לעונה ההיא. אני לא ממש תכננתי שנאני יחזור לעצמו למרות ההופעה מול באיירן. היה ברור די מהשלבים הראשונים שזה לא השחקן המלהיב של תחילת הקריירה. נתן אחר כך עונה אחת מעט יותר טובה אבל לא היה שחקן אמין יותר מנניח....ולנסיה. וזה מסכם טוב את מצבו באותה תקופה.
תפקידים קצת שונים כי זידאן היה קשר התקפי. ושלא תבין, אין לי בעיה שזיזו במקום השני, אבל פירלו היה חייב להיות ב-20 הראשונים. אישית הייתי גם מכניס אותו לעשיריה הראשונה במקום זלאטן.
לא שם את פטר צ'ך מעל איקר קסיאס בטח לא בעשור הזה - ענייני "הגנה" שעמדה מולו וכאלה וזה לא אומר שאני מזלזל בו או מתעלם מזה שהוא שוער נפלא, וגם לא מעל ג'יאנלואיג'י בופון. כן יכול להיות שלחובת צ'ך עמדה העובדה שבעשור הזה צ'לסי לא זכתה בליגת האלופות. העפתי עוד מבט על הרשימה הזו, פרננדו טורס היה ילד פלא באתלטיקו מדריד, למעשה "נכנס לפעילות" ב-2002/03, עונה אחת מדהימה בליברפול ואחת פחות טובה, הוא ממוקם גבוה מדי על אף היורו בו זכה עם ספרד.
