החלק המדכא בג'ילארדינו זה שעל הנייר מדובר בהחתמה מושלמת - צעיר, מכיר את הליגה, הראה כשרון, הראה בטחון - ובפועל זה התרסק לגמרי. אפשר לדבר על זה שהוא נכשל רק כי שבצ'נקו עזב ולא היה חלוץ שיעבוד בשבילו, אבל את האכזבה זה לא משנה. ההחתמות של אוליביירה, קאליניץ' וסילבה היו הרבה יותר מועדות לכשלון. דווקא מאנטוניו דונרומה יצאתי מרוצה בסך הכל. קצת החתמה מצחיקה, קצת יקר מדי, אבל בפועל היה שוער שני סביר. אצלי בראש זה: פירלו (מועדון אלפא) -> מונטוליבו (מועדון בטא) -> ביגליה (מועדון חולה). אפשר אולי להכניס את ברטולצ'י גם. מקווה מאוד שהשלב הבא הוא "-> טונאלי (מועדון אלפא)".
את ברטולאצ'י שכחתי (לא חושב שאי פעם היה שחקן שעלה כל כך הרבה בלי שזוכרים אותו בכלל), הוא בהחלט ראוי למקום ברשימה (כנראה במקום פולי). ג'ילארדינו הגיע אגב קיץ אחד לפני ששבה עזב. הוא החליף את קרספו שסיים השאלה. את שבצ'נקו החליף אוליביירה ב2006. בפועל - ב2006/7 זה הכל היה על אינזאגי (בליגה החל מינואר רונאלדו תרם את מה שנשאר מהברכיים שלו).
בעונה הראשונה, לצד שבצ'קנו (וקאקה וסידורף ופירלו) הוא נתן 19 שערים ו9 בישולים ב47 הופעות ו3300 דקות. לא נוראי. כששבה עזב ואוליביירה נכשל היו את הנסיונות המזעזעים לשחק איתו לצד אינזאגי ומשם דעיכה מוחלטת. בסך הכל רכש שאיכזב נורא אבל אני מחבב אותו. כשהייתי רואה שהוא כבש הייתי שמח בשבילו, בעוד את קליניץ' אני ממש מתעב.
דיון מעניין, אולי הגדרת "פח הזהב" תעשה לו עוול אבל אתה מודד שחקן גם לפי רמת הציפיות ממנו. ריקרדו אוליביירה הגיע שנתיים אחרי הפיק שלו בבטיס ולדעתי שולם עליו סכום מופרז. את ג'ילארדינו כבר הכתירו כחלוץ העתיד של נבחרת איטליה ואמנם לא עקבתי אחרי הידיעות ספורט בתדירות של היום, כילד בכיתה ח' למשל זה אחרת, מה נעשה (וזו הייתה תקופה שעוד היו 'מתווכים' לנו את הידיעות בספורט5 וכאלה) - אבל אני זוכר שהשם של ג'ילארדינו עלה כל הזמן והיה מאבק קשה מאוד להחתימו. היה לו גם יתרון שהוא הכיר את הליגה וכן הלאה. אחרי העונה הראשונה הוא לא הצליח לתרום מספיק ובטח שלא השתפר. אני זוכר ממנו רק שהוא כבש את השער השלישי בחגיגה הגדולה על יונייטד בגומלין חצי הגמר.
אפשר לפתוח עם שישה בלמים? אלמוניה סאנטוס סקילאצ׳י צ׳יימברס מוסטאפי ג׳נקינסון ז׳רביניו שאקה נאסרי פפה ג׳פרס
סקילאצי הגיע כבלם מנוסה בסכום גבוה יחסית אז, 4 מיליון פאונד, מוסטאפי הגיע כאלוף עולם באיזה 40 מיליון (ולא ההעברה הכי מופרזת ב 11 האלה), צ׳יימברס וג׳נקינסון לא הייתי רוצה אותם בהפועל חדרה. ככה שמלואיז ידעתי איזה טרול אני מקבל, לא היו ציפיות. אגב אנקדוטה מעניינת שנוגעת לקבוצה שלך. ב 2014 חסכתי מספיק בתור חייל משוחרר בשביל לנסוע לאנגליה לראשונה לראות את הקבוצה שלי. בנובמבר של אותה שנה פגשנו את דורטמונד (יום אחרי תפסתי את השלושער של אגוארו מול באיירן), אז אומנם הבכורה שלי לא הייתה עם הנרי בהייבורי, אבל אחרי דקה בערך יא יא סאנוגו כבש את הראשון. ככה שהפן האישי מנע ממנו להיכנס להרכב הזה.
מעניין, חודשיים קודם לכן בתור חייל משוחרר נסעתי לגרמניה לראשונה לראות את הקבוצה שלי, זה היה המשחק הראשון של אותו שלב בתים ואולי המשחק הבאמת טוב היחיד שלנו באותה עונה מקוללת. אפילו אימובילה כבש.
מתוך כבוד לפורום המארח אבחר את פחי הזהב ה'איטלקים', בהרכב לא הגיוני לחלוטין (למרות שמהמאמן המדובר כבר ראינו מחזות קשים יותר): אמברוסיו - לא ראוי למקום הזה, אבל כשזה אתה או קודיצ'יני... אמרסון, פאנוצ'י, זאפאקוסטה - צ'לסי, רומא ומגנים איטלקים זה לא זה. ורון, דלה בונה, קוואדרדו - פלופ על, שחקן שהיה sub par בקבוצה שהייתה sub par וקורבן של מוריניו. שבצ'נקו, היגואין, מוטו, קרספו - ג'יזס. מאמן: סארי. כאחד שלא ראה את נאפולי שלו מה שאני יודע על סאריבול זה לעבוד ממש קשה באימונים ולבלבל ת'שכל על 'פילוסופיה' כדי שבשבת זה יראה כאילו השחקנים נפגשו לראשונה במנהרה. על הספסל: פאטו, קזיראגי, בוריני, סטאניץ' קפטן העתיד: לוקאקו.
פאנוצ'י היה אחד התיירים בלונדון. נראה לי אפשר לשים אותו גם בנבחרת של אינטר. מה עם גבריאלה אמברוסטי? קזיראגי יכל להיות להיט בצ'לסי. אכל פציעה שגמרה לו את הקריירה.
