NBA 2019/20 - Preseason

קטע אמריקאי שכזה באמת לא ברור.

נראה לי של KD זה יותר קלקל בסוף את התדמית מאשר שיפר אותה, אבל בלי שום קשר, עכשיו אחרי שיש לו טבעות, הוא יכול היה לפחות לנסות לומר שהוא רוצה לחזור ל OKC כדי להביא לשם את האליפות. כן, כנראה שזה לא היה הולך מהרבה סיבות, אבל לפחות להראות נכונות היה נותן לי להרגיש משהו אליו.

 

למה מה הוא חייב לokc?
מעבר לה שזו הקבוצה הכי תקועה בליגה לחמש שנים הקרובות(בהצלחה עם החלום להשיג משהו על אדאמס) הוא ממש לא רוצה לשחק עם ווסטברוק.

שום דבר חדש על צורת החשיבה של קיידי.
ידענו את כל מה שבכתבה באותו יום שאמא שלו הוקרצה לאולפנים לסנגר על המעבר שלו.
זה האיש.
הדיווח של ווז׳ על למה הניקס לא באמת הציעה לו , ברור. הוא קבע עוד לפני הקיץ שהוא ילך לאן שקיירי ילך.

מעניין דבר אחד, שכשג״ס שמה איזה שש אול הוף פיימרים בקבוצה אחת אז אומרים שזה דוחה, משעמם, חסר תחרות ושלום לרייטינג.

כשאצלנו מצוותים שלושה אז מוסיפים גם שהליגה חייבת לעשות משהו, לטרפד את זה.
זה האינטרס של כולנו הרי.

 

דבר ראשון אני חושב שהמוצר היום הרבה יותר איכותי מאשר לפני 10 שנים (וזה לא אומר שאין מה לשפר). אני בכל שנה מעדיף שקבוצה עם 4 שחקני טופ 20 תזכה באליפות מאשר שקבוצה עם סופרסטאר וחצי תזכה אחרי שטיטאה קבוצות כמו דנבר בגמר האזורי ואורלנדו בפיינלס ואחר כך כולם יתחילו למצוץ לאותו סופרסטאר כאילו שאפשר לחשוב כמה אתגר כבר היה לו באותן השנים. דבר שני, אם קוואי מצטרף ללייקרס זה אומר שיש סביבם קייל קוזמה ושורה ארוכה של חוזי מינימום. לא יודע אם זה יספיק לאליפות נגד קבוצה עם חמישייה כמו של פילי או קבוצות כמו דנבר ומאוחר יותר ברוקלין שיהיו עמוקות בהרבה. יספיק לאליפות אחת אולי, גג 2 אם לברון באמת מסוגל לסחוב גם בגיל 38. סך הכל אם יש לך 3-4 קבוצות שאפשר להרגיש בנוח להמר עליהן לאליפות + עוד 3-4 שיכולות להיות סוס שחור אז המצב בסדר גמור, לא צריך עכשיו שחצי ליגה תהיה קונטנדרית.

ודבר אחרון, אני לא יודע כמה פעמים עוד יהיה צורך לחזור על זה - החתימה של דוראנט בגולדן סטייט היא מאורע חד פעמי שלא אמור לקרות יותר. אין קפיצה משמעותית בתקרה השכר שמאפשרת לכולם מקום לעוד חוזה מקסימום? הוא לא חותם שם. אין פציעה כרונית שגורמת לשחקן הכי טוב בליגה לשבת על חוזה שנמוך ב200% מהערך שלו? הוא לא חותם שם. זה צירוף מקרים חד פעמי שגרם לעיוות שנמשך 3 שנים. ואנשים קופצים מהחלון כאילו כל הליגה עולה באש. סך הכל מבנה תקרת השכר בליגה הוא טוב ואמור לכסות את העניין הזה. אם קבוצה רוצה לשרוף את כל הפיירול שלה על 3 שחקנים ואז לעלות לסדרת פלייאוף עם רוקי בחמישייה שלה ובלי ספסל בכלל אז שיהיה לה לבריאות. אנשים בוכים על לברון שהקים סופר טים במיאמי ושוכחים שהוא לקח רק 50% מהאליפויות שם וגם כשכן לקח הוא מצא את עצמו לא פעם ולא פעמיים עם הגב לקיר והתמודד לא פעם ולא פעמיים עם elimination games גם בתוך הקונפרנס שלו. לא הייתה שום בעיה של תחרותיות בליגה בשנים האלה.

 

זה גם מה שאומרים ואמרו לפיליפ ריברס, פייטון מאנינג, אנדרו לאק ואארון רודג'רס. למה הם לא שוברים את הכלים ועוברים לקבוצות שיספקו להם סיכוי להשיג "not 5, not 6, not 7"? אלוהים יודע שיש להם את הכוח.

מתי זה הפך להיות לגיטימי להיות קאפקייק כמו קווין דוראנט שכל החיים שלו סובבים סביב הנושאים היומיים ב-FIRST TAKE, אם סטיבן איי סמית ביקר אותו על הפסד פלייאוף ואם ספריוול האימבציל שחי 90000 ק"מ ממנו מלכלך עליו בטוויטר? מכל מה שאתה קורא ושומע על האיש ב-4 שנים האחרונות נראה לך שהוא מאושר מהבחירה שלו? שה"אליפויות" וה-פיינלס MVP שהוא לקח שינו והעלו את הסטטוס שלו לאיפה שהוא רצה וחשב וחלם שיהיה?

מבין את השורה התחתונה שלך אבל אין צורך לשכתב היסטוריה. היה לך קונפרנס שלם מת קלינית במשך 7 שנים ברציפות ושידעת מי תייצג אותו בגמר כבר ביולי. אף אחד לא התרגש לעולם מ"משחק 6/7" מול אינדיאנה של פול ג'ורג' ורוי היברט וטורונטו של קייל לאורי שנגמרו ב-70 הפרש ו/או אף פעם לא באמת הרגישו קרובים. שזה בדיוק כמו מה שהיה לך במערב ב-3 שנים האחרונות וכמו שיהיה לך בלפחות -3 שנים הבאות. ירידה של 20%+ ברייטינג של העונה הרגילה ומשחקי פלייאוף עם הפסדים לשידור חוזר של גולף זה לא משהו שקורה מהשמיים. אלה תוצאות של התהליכים האלה.

רמת הכישרון הכללית בליגה מעולם לא הייתה טובה יותר. רמת האיכות הקבוצתית מעולם לא הייתה גרועה יותר. זה שיט שאף אחד לא מדבר עליו. רמת העניין וה-URGENCY במהלך העונה הרגילה רק הולכת ומידרדרת עם כל שנה שעוברת כשעכשיו אשכרה כוכבים אפילו לא מתעניינים יותר ודואגים ל-LOAD MANAGEMENT. העובדה שאוהד שמשלם 500$ חודשיים מראש ולא יודע אם הוא והילד שלו יזכו לצפות בקוואי לאונרד/לברון ג'יימס או שזה יהיה היום הזה בשבוע שלא יתחשק להם לשחק כדורסל והם ישמעו על כך 3 שעות לפני המשחק זו תופעה שמבריחה ותמשיך להבריח אנשים.

אבל כן, דנבר ויוטה. הם ינצחו עם ה"עומק" שלהן 3 עילויים היסטוריים ששניים מהם בשיא הקריירה. בדיוק אותו דבר כמו עם הרביעייה האגדית בספרס שהייתה מחוזקת במאמן הטוב בהיסטוריה. אם אתה מצליח לשכנע את עצמך בזה, אשריך.

 

עם מי? הם לא יכולים לשחק אחד עם השני וכנראה שאף עמדה אחרת לא משמעותית כמו קוורטרבק לזכייה באליפות.

 

זו פרשנות אישית שלך שאין טעם להתווכח איתה. מה שאני כתבתי זה עובדות. אם לא מרגש אותך שמיאמי חוזרת מ3-2 מול בוסטון תודות להתעלות היסטורית של לברון בגיים 6 וגם אז זה הרגיש לך שהסוף ידוע מראש (ואלוהים יודע שזה לא היה המצב) אז קשה לי לחשוב על תסריט שכן ירגש אותך. אולי גם חזרה מדו ספרתי ברבע האחרון מול סן אנטוניו ושלשה של ריי אלן עם הבאזר היו תסריט שנכתב מראש ובסופו לברון הנבל מוסיף טבעת לרזומה. כשאתה קובע נרטיב מסוים אתה לרוב תעשה הכל כדי להצדיק אותו. מובן בסך הכל. רק תזכור שתמיד תהיה פייבוריטית לאליפות ובחלק גדול מהפעמים היא אכן תזכה. אתה מכיר ענף ספורט שזה לא תקף לגביו?

מסכים.

לא מסכים. איכות קבוצתית גרועה הייתה לנו בשנים שבהן קבוצות לא היו צריכות מאמן בשביל לזכות באליפות. קליבלנד מגיעה לגמר הNBA עם ליצן כמו מייק בראון, בוסטון זוכה באליפות עם מאמן אוברייטד כמו דוק ריברס אלה אינדיקטורים לאיכות קבוצתית גרועה. גולדן סטייט היא אולי הדוגמה הכי טובה שיש לאיכות קבוצתית מעולה. יש שם רמת כישרון שמעולם לא התקבצה יחד והם עדיין משחקים כחלק מסיסטם מסוים (שהגיע ברגע שהתחלף המאמן). הוייב שאני מקבל זה שקבוצות מוכשרות-אך-טיפשות (כמו אוקלהומה) נושרות מוקדם וקבוצות מאומנות פוגשות אחת את השניה בשלבים המאוחרים. אני אוהב את זה.

בהחלט בעיה ואני כתבתי שיש עדיין מה לשפר במוצר וזו אחת הנקודות שטעונות שיפור. גם אני מעדיף עונה סדירה קצרה בהרבה וליצור מצב שכל משחק חשוב. עד כמה זה ישים אין לי מושג.

לא אמרתי ינצחו. אבל אם יאתגרו זה מספיק טוב לי. אני לא מסתכל רק על השורה התחתונה. אם גולדן סטייט לא לקחה 3 אליפויות רצוף אז אין לי שום סיבה לחשוב שלברון בגיל 38, דייויס שהוא אחד השחקנים הכי פציעים בליגה וכלום ושום דבר החל מהשחקן ה5 בטיבו בקבוצה יספיקו למטרה הזו.

 

עם קבוצות ואירגונים ומאמנים נורמליים וחזקים וחכמים יותר. לבולטימור רייבנס הייתה הגנת טופ 3 משנת 2000 עד סביבות 2011 שהתבזבזה על קוורטרבק'ס פחי אשפה. אם פייטון מאנינג כופה טרייד אליהם הוא היה משדרג משמעותית את הסיכוי שלו ל-"not 5, not 6, not 7" במקום כל ההפסדים לפאטריוטס בגלל הגנות שלא מסוגלות לשמור על קונוס או קו התקפה שלא מצליח להריץ את הכדור. אארון רודג'רס AKA הלברון ג'יימס של ה-NFL (מבחינת כישרון פיזי) ביזבז את ה-5 שנים האחרונות שלו באירגון הכי שמרן וישן בעמידה, שממוקם באחת הערים הקפואות והמתות בארה"ב ועם אחד המאמנים הגרועים והמטומטמים בליגה. אם הוא כופה טרייד לאיזה, אנאעארף, קבוצה עם הגנה כמו של שיקאגו או מאמן כמו אנדי ריד הוא היה משדרג משמעותית את הסיכוי שלו ל-"not 5, not 6, not 7". ריברס העביר את כל הקריירה באחד האירגונים הכי לא רלוונטיים בליגה, עם FANBASE בקושי קיים והבעלים הכי קמצן בליגה. אני מציין QB's בלבד כי הם היחידים שיש להם כוח זהה לכוכבים ב-NBA. למה הם אף פעם לא שברו את הכלים? כי זו לא התרבות ששולטת בליגה וכי בניגוד לכוכבי NBA הם לא חיים ונושמים 24/7 את דעת הקהל והתקשורת (שצולבת אותם לא פחות, אם לא יותר).

ב-NBA לברון יצר ב-2010 ודואג לטפח נונסטופ תרבות רקובה שהולכת ואוכלת כל חלקה טובה. בגלל זה אתה שומע יצורים כמו לונזו בול ואנדרו וויגינס מדברים קודם כל על ה-"BRAND" לפני שהם דרכו לראשונה על פרקט NBA. לכן Career losers כמו כרמלו אנתוני וג'ון וול מגדירים את עצמם קודם כל כ"CEO's" ו"אנשי עסקים". כי סתם להיות שחקן כדורסל שמרוויח מאות מיליוני דולרים זה מתחת לרמתם. הם צריכים גם להיות הבוסים של הבוסים, להכתיב ל"בעלים" (שכבר לא "בעלים" אלא "מושל" כי זה פוגע בהם) מי יאמן, איך, מתי, עם מי אני מוכן לשחק, עם מי לא, כמה אני מוכן לשחק, מתי לא בזין שלי לשחק ולאיזה 2.5 קבוצות בלבד הם יכולים להעביר אותי אחרת אני אשרוף את האירגון.

-------------------------------------------------
@VAR,

שום נראטיב. כתבתי ספציפית "אינדיאנה" ו"טורונטו" והאמת שעכשיו גם נזכרתי ב"אטלנטה". כי התייחסתי רק למזרח (לכן מה קשור ספרס וריי אלן עכשיו? התייחסתי לספרס ספציפית בהקשר אחר) ורק ל-PAPER TIGERS שכולם ידעו מראש שהן כאלה ש"סחטו" את מיאמי וקליבלנד לסדרות שעל הנייר היום בפער של 7 שנים אפשר לצייר כ"תחרותיות" אבל לא הרגישו כאלה לשנייה בזמן אמת. לא בוסטון 2011.

תקופת ה-SUPER TEAMS של לברון לא מתפרסת על ה-4 שנים במיאמי אלא על 7 כי זה מה שהוא דאג לבנות גם בקליבלנד אחרת לעולם לא היה חוזר.

פה זה כבר אכן עניין של פרשנות . גולדן סטייט הם אולי ה-outlier הכי גדול בהיסטוריה של הספורט. אתה רוצה להגיד לי שאתה צופה בקבוצה כמו יוסטון שהיא argubly טופ 3/4 בליגה כבר שלוש שנים ונהנה ממה שאתה רואה? מאינספור ההשלכות ל-3 והפלופינג הבלתי פוסק כדי לסחוט עבירות? מאוקלהומה של ראסל בן לאדן? מהפיניקסיות והמינסוטות והוושינגטוניות והניו אורלינסיות של כישרונות העל שלא ראינו בליגה לפני 10 ו-15 ו-20 שנים (בלי ציניות) כמו דווין בוקר וג'ון וול וקארל טאונס ואנתוני דייוויס? על שאר חצי הליגה שעסוקה בטאנקינג 82 משחקים בשנה אני אפילו לא ארחיב את הדיבור. רק על הקבוצות עם ה"אולסטארים" או שכביכול קרובים לכאלה. המשחק הקבוצתי כמעט מת לגמרי ואיתו גם רמת ההשפעה של המאמנים. כל הליגה הזו חיה על Stat padding של "סופרסטארים" שלא מביאים את הקבוצות שלהם לשום מקום.

גולדן סטייט עם סגל מחורר ושני עילויים מתפקדים (שעם כל הכבוד - פחות טובים מהטריו הצפוי בלייקרס או כל צמד שיישאר ממנו בהנחה של פציעה של אחד בכל קונסטלציה באשר היא) הייתה מרחק ניסיון דאנק של קליי עם 14 דקות על השעון במשחק 6 מלכפות משחק 7. אבל וואטאבר, מניח שאם התחלנו לבנות על פציעות אז כן, מסכים שיש סיכוי. לפחות אנחנו מכירים במצב ומגדירים אותו כמו שהוא.

 

2011 היריבה הייתה שיקגו של דרק רוז. בוסטון הייתה שנה אחר כך אחרי שרוז התפרק לרסיסים (שזה תסריט שנגזר עלינו משמיים ועזר למיאמי לבסס את השליטה שלה במזרח).

הקונפרנס המזרחי היה מת קלינית הרבה הרבה לפני עידן הסופר טימס של לברון. זה קונפרנס שיצאו ממנו אלופות כמו פילדלפיה שבקושי עשתה מאזן חיובי ומיד לאחר מכן ניו ג'רזי (כשג'ייסון קיד הבין שהוא יכול לנצל ואקום). קליבלנד הרבה פחות טובה יצאה מהקונפרנס הזה כדי לקבל בראש מפופוביץ' ב2007 ושנתיים אחר כך דווייט הווארד מוקף ברול פליירס עשה את אותו הדבר כדי לקבל בראש מקובי. אם כבר בעידן מיאמי נוצרה לנו לפחות האשלייה שיש תחרותיות כי לכל אורך השנים האלה תמיד הייתה קבוצה אחת בנוסף אליה שהסתכלה לה בלבן של העיניים (וכן, הפסידה בסוף. הוא לא רע הלברון הזה).

יוסטון היא היוצאת מהכלל שמשחקת כדורסל קשה לצפייה ומצליחה מעבר לציפיות אבל you need to give credit - הם כפו משחק 7 מול גולדן סטייט (בריאה). כלומר הם עלו על שיטה שעובדת בין אם היא מוצאת חן בעינינו ובין אם לא. גם השיטה שבה קובי בראיינט משחק לגמרי לבד וזוכה באליפויות לא ממש הייתה כוס התה שלי.

שאר הדוגמאות שהבאת הן שלושת הארגונים הכי לא מתפקדים בליגה (+ אוקלהומה שסוגרת שנה שלישית ברצף עם הדחה בסיבוב הראשון, כשב2 מהן היא הייתה פייבוריטית). גם פה, מדובר במצב שקיים בכל נקודת זמן שלא תבחר. מינסוטה לא התקרבה לפלייאוף מאז שגארנט עזב. לברון היה אז רוקי. סקרמנטו לא התקרבה לפלייאוף מאז שלברון טעם אותו לראשונה. שיקגו מסריחה את הנוף בנוהל כמו בכל תקופה שבה לא נופל עליה ג'קפוט מהדראפט. Those are old news with different characters.

מהצד השני של המפה אני יכול לומר שיש לנו במזרח כיום 5 קבוצות מאומנות טוב (שגם מאיישות את 1-5) וזה משהו שלא זכור לי כבר המון זמן. ישנן גם קבוצות כמו אטלנטה שסבבה לי לשרוף עליהן זמן מסך גם אם הן לא במצב של win now. יש לי במערב קבוצות כמו דנבר ויוטה שמאומנות ברמה הכי גבוהה שיש ומגיעות רחוק יותר מקבוצות טיפשות כמו הת'אנדר למרות נחיתות ברורה בpure talent. אלה לא דברים מובנים מאליהם. לא זכורה לי בשום נקודה ב15 שנה האחרונות תקופה כזאת שבה יש קורלציה כל כך חזקה בין איכות המאמן להצלחת הקבוצה.

אז עכשיו פתאום כן מקבלים נקודות על מאמץ ועל "כמעט"? מוזר כי לאינדיאנה ההיא וליוסטון לפני שנה לא נתת כל כך הרבה קרדיט. או שזה בגלל שלברון/דוראנט לא עמדו הפעם בצד המנצח?

 

אתה עושה סלט בין איכות לתחרותיות. אין וויכוח שרוב כישרונות העל ב-20 שנה האחרונות התבססו במערב (לייקרס, ספרס, דאלאס, פיניקס) ומספיק להבין את זה רק מיחס האליפויות בין הקונפרנסים. אבל עד 2010 גם אם מקצינים וטוענים שהרמה הייתה מתחת לאדמה רוב השנים קיבלת סדרות צמודות ועם לא מעט upsets (דטרויט>מיאמי, קליבלנד>דטרויט, אורלנדו>קליבלנד) בלי לדעת כבר בפאקינג יולי מי תהיה הנציגה בפיינלס. הייתה סיבה לפתוח טלוויזיה בלי להרגיש שאתה בדרך לצפות בסרט עם סוף ידוע מראש כמו בשנים של מיאמי וקליבלנד. גם בשנה האחרונה של רוז בריא בסידרה שמעולם לא הרגישה קרובה. יש סיבה לכך שאנשים כל הזמן מזכירים ומדברים על משחק 6 בבוסטון למרות 70+ משחקים של הסופר טימס של לברון במזרח. כי חוץ ממנו לא היה רגע אחד בתקופה שמישהו הרגיש לשנייה שהמקום שלהם בפיינלס לא בטאבו. אם לך אישית זה הרגיש אז אין לי יותר מדי מה להגיד חוץ מטוב אחי ושאתה כנראה ב-1 percentile שהלוואי והייתי חלק ממנו.

אלה פחות האירגונים ויותר הכוכבים. כשפאן בויז של הליגה טוענים "הליגה מעולם לא הייתה מוצפת בכמות כישרונות כזאת" הם לא עושים את זה בגלל לברון ג'יימס וקווין דוראנט ויאניס שמובנים מאליהם אלא בגלל ה-דווין "70 נק' במשחק הולי שיט תביאו לו עכשיו 200M" בוקר, ראסל "ממוצע טריפל דאבל שנה עשירית רצוף" בן לאדן, קארל אנתוני עבדול ג'אבר, בלייק "ניתרתי פעם מעל מכונית אני דוקטור J הבא" גריפין ועוד ערימה מכובדת של אוברייטדס מתים (משלל סיבות שלא קשורות ביכולת לשחק כדורסל) שחוץ מלהערים סטטיסטיקות חלולות וריקות מתוכן ולשחק עבור עצמם לא מביאים את הקבוצות שלהם לשום מקום. רוב הליגה מורכבת מהסוג הזה.

הבעיה היא לא עם רמת האימון שרוב הזמן אי אפשר לנתח בכלל בגלל כל הכוח שנמצא בידיים של השחקנים. סטיבנס ובוסטון העונה מקרה קלאסי לכך שלא משנה כמה מאמן טוב אתה (והוא תותח), כמה ה-Program והתרבות האירגונית בריאה (והיא בריאה), ברגע שהכוכב משתין עליך ומחליט לשרוף אותך - אתה גמור והקבוצה הופכת ל-Dumpster fire. ככה שאני מניח שאני זורם עם רוב הדוגמאות (חוץ מפילי שמאומנת מחריד והקבוצה הכי אנדראצ'יברית בליגה בשנתיים האחרונות) אבל זה עדיין מעט מדי ביחס לרמת הכישרון שמספרים לי שיש בליגה שאמורה להספיק ל-20+ יוטות ודנבריות. וכל עוד היא לא - רמת הכישרון חסרת התקדים לא רלוונטית לכלום. כישרונות עילית תמיד היו בליגה הזאת. אלה ה-2nd וה-3rd tiers שאמורים לתת עומק ולהביא את הליגה לגבהים שהיא לא ראתה. לא לשפל כמו בעונה האחרונה.

מה קשור נקודות על מאמץ? טענת שגולדן סטייט "לא זכו ב-3 אליפויות רצופות" ולכן אין טעם לפחד מהספינקס שהולך להיווצר בלייקרס. סך הכל ציינתי את הקונטקסט וצירוף המקרים ההזוי וחסר התקדים שבגללו הם לא זכו ב-3 אליפויות רצופות וכמה רחוקים מלזכות ב-3 אליפויות הם היו למרות זאת.

גם האימפריה מאינדיאנה עם העילויים ההיסטוריים שזכו ב-3 אליפויות ושעוד שנייה הייתה מדיחה את מיאמי סבלה מצירוף מקרים דומה שזיין אותה? שכחתי איזו מתיחה באשך של רוי היברט או משהו? כי אם כן אני מוכן לחזור בי.

 

אני מבין את ההבדל בין תחרותיות לאיכות אבל אני לא אבחר בראשונה על פני השניה בכל מחיר. תחרותיות יש בסדרה בין טורונטו ופילדלפיה וגם במשחק אקראי בין שארלוט וסקרמנטו. כל הדוגמאות שהבאת כאן מסדרות מהעשור הקודם הרבה יותר קרובות באיכות שלהן לסוג השני. מה שלברון עשה שמצטייר כ"חסר תקדים" (למרות שגארנט-אלן-פירס עשו זאת לפניו שנתיים קודם לכן) זה ליצור באופן מלאכותי קבוצה עם חומר אמיתי של אלופה (מה שנקרא בפי ההמונים "שושלת") ולא אחת שפשוט זוכה כי היא נמצאת בתוך ואקום מחריד של בינוניות. זה אידאלי? לא. אידיליה זה מצב שבו ל30 קבוצות יש כל אחת 2-3 שחקנים ברמת אולסטאר. זה עדיף על פני 3 סיבובי פלייאוף תחרותיים למראית עין כשברור שהקבוצה שתשרוד אותם תידרס ע"י אלופת המערב כמו שקרה ברוב השנים שבין הפרישה של ג'ורדן לעידן הסופר טימס? absolutely.

זה שהחבר'ה האלה מקבלים מקסימום על אוטומט זה באסה. אבל אולי עצם העובדה שהם לא מביאים את הקבוצות שלהם לכלום היא אינדיקציה חיובית? בעבר סקורר כמו בוקר היה מספיק לך לעשות פלייאוף או לפחות להתחרות עליו. קווין גארנט הביא את מינסוטה לגמר המערב. אתה רוצה להגיד לי שטאונס עד כדי כך פחות מוכשר ממנו? או שזה פשוט הרף שעלה, וסופרסטאר בודד במערכה פשוט לא מספיק יותר?

אני חושב ש2018 הייתה עונה הרבה יותר "שפל" מהעונה האחרונה. מספיק לראות אילו סגלים הגיעו לגמר המזרח ואת הקייטנה שגולדן ויוסטון עברו כדי להלחם אחת מול השניה (וכ"בונוס" קיבלנו את הגמר הכי חד צדדי בהיסטוריה). העונה היו לך 4 קבוצות במזרח שראו בעצמן קונטנדריות, ובמערב כל מה שמאחורי גולדן סטייט היה די שיוויוני.
מסכים עם מה שאתה אומר על סופרסטארים שמחליטים לשרוף מאמן אבל מנחם אותי שבוסטון של אשתקד הייתה כל כך אנדראצ'יברית. שוב זה עדיף על מצב שבו שחקן לא סופר מאמן וזוכה באליפות כי אין כלום סביבו. הקדנציה בבוסטון פגעה קשות במניות של קיירי.

זה גם הפציעות שכיום הן כבר חלק בלתי נפרד מהמשחק, גם העובדה שהלייקרס (אם קוואי חותם שם) בנויים מאוד צר וגם כי לא חסרות לי קבוצות שיכולות לקחת אותם בסדרה נתונה (ב2014 היה ברור שבמזרח רק אינדיאנה איכשהו מסוגלת). בוא נגיד שאם לברון, קוואי ודייויס צריכים לשחק 45 דקות כל משחק כדי לנצח כי המחליפים שלהם לא מגיעים ל5% מרמת הכישרון שלהם והם יכולים לעשות את זה לאורך חודשיים אינטנסיביים של פלייאוף אז מגיע להם לזכות באליפות ואני חי איתה בשלום.

 

1. סבבה, וואטאבר. אבל כשאומרים "קונפרנס מת" הכוונה לתחרותיות בו ובתוכו. כשאומרים שהליגה האיטלקית מתה לא מזיז לאף אחד אם מקום 2 יסיים עונה רק במרחק "8 נק''" מיובה או "28". פשוט יודעים לפני המחזור הראשון מי תניף צלחת בסוף. זהו. ליגה מתה. כמו המזרח ב-7 שנים האחרונות. כמו המערב ב-3 האחרונות ובעתיד הנראה לעין ככל הנראה. פשוט. האיכות של הנציגה מהמזרח השתפרה פיצוצים בזכות הסופר טימס של לברון? ברור. לא התווכחתי על זה לשנייה. זה קומון סנס. הבן אדם השמיד שלוש קבוצות במעשה שלו - קליבלנד, מיאמי וטורונטו.

2. "גארנט-אלן-פירס עשו זאת לפניו שנתיים" - עשו מה? פירס היה בבוסטון. גארנט הציב אולטימטום שהוא לא יאריך בבוסטון חוזה אם יעשו עליו טרייד ואיינג' לקח את הסיכון והביא אותו בכל זאת (אחת הסיבות שחשבו שיעשה גם על דייוויס הפעם). אחר כך עשה טרייד נוסף על אלן. GM שיוצר "סופר טים" של שחקנים בני 200 באדי הדלק האחרונים ≠ השחקן הכי טוב בליגה וכישרון היסטורי טופ 3 עושה PACT עם שני חברים ב-2008 בבייג'ין שהוא יתאחד איתם בשיא הקריירה של שלושתם. אין פה דימיון בכלום.

היא לא אינדיקציה חיובית בעיניי כי התקרה של הקבוצות שבנויות על שחקנים עם כישרון כזה צריכה להיות>>>>>קבוצות כמו הקליפרס/ברוקלין העונה או יוטה או אטלנטה של באד שפשוט סוחטות 700% מהלימון בגלל שאצלהן לא משחקים "כוכבים" שהשתכרו מהשתן של עצמם (לפחות לא בינתיים) . אישית זה מרגיש לי כמו שילוב של מציאות בלתי אפשרית של קבוצות שמתייחסות אליהם כמושיעים ברמת הלברון למרות שבפועל הם מגיעים לליגה ילדים בני 19 עם חלב על השפתיים אחרי 1 and done בקולג' שמפתחים הרגלים רעים שקשה עד בלתי אפשרי להשתחרר מהם, ברמת הנזק בלתי הפיך שנגרם להם ו-2) ככל הנראה אופי פח ולא תחרותי ברמה הקבוצתית. תן לנו את ה-דאבל דאבל שלנו וכל השאר על הזין. עשינו את שלנו ואל תבואו אלינו בטענות. טאונס לצורך העניין לא היה סופרסטאר בודד כשדאגו להנחית לו כעזרה את ג'ימי באטלר (+וויגינס למטיבי לכת). יש סיבה למה הוא דרש לברוח ממנו ושאר הקבוצה כמו מאש, אחרי שהוא משפיל אותם במחנה אימון וטוען שכולם שם לוזרים מתים.

"שפל" מבחינת TV רייטינג בעונה הרגילה שרק הולכת ומאבדת משמעות משנה לשנה ובפלייאוף +כמות LOAD MANAGEMENT חסרת תקדים שרק תלך ותעצים אחרי ההצלחה המסחררת של קוואי העונה.

1) כל הקטע בטופ 3 חולני זה שאף אחד לא צריך לשחק 45 דקות כל משחק כי מספיק שיש רק אחד מהם על הפרקט בכל זמן נתון וגם ההתקפה וגם ההגנה במצב יותר מטוב. שניים - מצויין. שלושתם - בלתי ניתנים לעצירה משני צדי המגרש.

2) נראה לי אתה קצת מקל ראש וישן בעמידה לגבי בסגל שהולך להיבנות בלייקרס, גם עם קוואי. לברון-קוואי-דייויס-קוזמה-רונדו-JR SNIFF-קורבר-איגואדלה-דאדלי-הבעל של לה לה-לין (אם הבעל של לה לה יאשר) זה תרחיש יותר מסביר וריאלי לפי הדיווחים. סגל כזה מנגב את הריצפה עם הליגה בלי למצמץ אפילו עם פציעה של אחד הטופ 3. אלה לא הג'רבקואים והקווין קוקים שגולדן סטייט נאלצו לחיות עליהם העונה. זה שילוב של: חיים בלוס אנג'לס+לובשים גופיה של הלייקרס+אליפות מובטחת (או במקרה שלך - 80%+, נראה לי מספיק טוב) וחלק מטריו היסטורי. שחקנים שעשו מספיק כסף בקריירה הולכים לעמוד בתור להיות חלק מהקרקס המעופף הזה תמורת משכורת מינימום במקום לקחת את ה-7M-8M להוסיף ל-100M ששוכבים בבנק מאיזו שארלוט.
​

אם היה מדובר רק בלברון ודייוויס עוד הייתי זורם איתך (למרות שהם עדיין היו פייבוריטים,, פשוט לא כבדים ברמת ה-700%). קוואי זה סרט אחר שלא נראה מעולם וספק אם ייראה אי פעם. לא נראה לי שאתה מעכל לחלוטין כמה עדיין. מה גם שזה צעד שיכול בקלות להאריך ללברון את הקריירה בעוד עונה-שתיים. בקיצור הזייה שלא כתובה בכוכבים. ונאמר אמן.

 

אז כל ההבדל מבחינתך זה בעצם סדרה אחת פחות תחרותית בהשוואה ללפני עשור? כי אם נזרום איתך שאליפות הקונפרנס של מיאמי לא עמדה בסימן שאלה בשום שלב, כל ההבדל שאני רואה זה שיש לנו סדרה אחת פחות תחרותית (גמר המזרח) וסדרת גמר יותר תחרותית (הנציגה של המזרח לא מגיעה כאנדרדוג של החיים מול נציגת המערב).

לגבי השנים של לברון בקליבלנד החל מ2014. אלה היו שנים נוראיות, אין ספק. האם זה משהו שלא היינו עדים לו לפני? שאקובי משתינים על הקונפרנס שלהם עם 3 סוויפים רצוף עד שאייברסון יוצר עניין בגמר למשך 3 שניות בערך? או ניו ג'רזי עם סוויפים בסיבובים 2 ו3? כשיש ואקום מספיק שתהיה קבוצה אחת שתיכנס אליו כדי לרצוח תחרותיות. זה קרה עם ניו ג'רזי, זה קרה עם דטרויט אחרי הטרייד של ראשיד, עם בוסטון ב2008, זה קרה גם עם קליבלנד ב2015 וזה קרה גם באיטליה. לא קיבלתי את הרושם שלברון הוא האב המייסד של התופעה הזאת.

לא ציפיתי דווקא ממך להתבטא כמו ריקלמה. אז מה אם קבוצה בנויה על סופרסטאר? בפעם האחרונה שבדקתי כדורסל משחקים 5X5 ובקליפרס/ברוקלין העסק הזה עבד יותר טוב מאשר קונספט שבו שחקן צעיר מפסיד כל משחק שבו הוא לא קולע 40 נקודות. ואולי, רק אולי, הבעיה בכל המקרים האלה היא מאמן חלש ולאו דווקא סופרסטאר אנוכי שמנפח סטט' (כפי שבאד הוכיח השנה במילווקי לעומת עבודת האימון האומללה של שני הליצנים שאימנו שם לפניו)? או שאין מצב להוציא ממך מילה רעה על תום "צ'רנוביל זה משחק ילדים לעומת מה שעשיתי במינסוטה" ת'יבודו?

אני הראשון שיתייצב לצדך אם תעלה על נוסחה שתפחית באופן משמעותי את כמות המשחקים בעונה הסדירה וגם תשאיר את כל הstakeholders (שזה בעיקר ארגון השחקנים) מרוצים.

אלה חדשות האתמול. אחרת סטף קרי, דריימונד גרין וקליי תומפסון >>>> קוואי וכל השאר. סטאר פאוור מנוסה ומוכח יותר לכל הדעות. בפועל פציעה של דוראנט לבד גמרה את הסיפור.

​

נגיע לגשר נחצה אותו. עד אז - אתה חושב שלייקרס כזאת תעלה או תוריד את הרייטינג?

 

לברון, דוראנט וקוואי זה סטאר פאוור שונה לגמרי מקרי, דוראנט ודריימונד.

לכל אחד מהשלישייה הראשונה יש שליטה מוחלטת בשני צידי המגרש כולל יכולת ריכוז/ניהול משחק.
לכן אם אחד מהם לא יהיה על המגרש בזמן נתון עדיין יהיו שניים אחרים בקליבר שלו לתת את הטון ולנהל את הגן חיות.

בג"ס- דריימונד לא על המגרש? הלכה ההגנה.
דוראנט לא על המגרש? הלך לך הסקורר הכי טוב בקבוצה בפער.

וכמו שספריוול אמר, זה ברור שזה לא יהיה רק לברון, קוואי וAD.

מרקיף מוריס, רונדו, איגוואדלה, KCP , קורבר, סוויש- כל אלה מועמדים שרובם יגיעו/יחתמו.

אומרים מאתמול גם שקוואי לוקח בפריסת החוזה 30.2 מליון דולר.
מוותר על 2 מליון דולר כמעט שהיה יכול לקחת.

ברור ששלישייה כזאת תייצר הייפ וכתוצאה מכך רייטינג גבוה מאוד לליגה, למרות כביכול חוסר תחרותיות.

 

מטריד. תרתי משמע.

 

מטריד?

הייתה אמורה להיות לו פגישה איתם.
יש כאלה שאומרים מאתמול שהוא רוצה להודיע קודם להם לפני שזה יוצא לתקשורת, נאזין.