NBA 2019/20 - Preseason

בגדול, כן. בשביל לספק עניין ותחרותיות יש צורך במינימום 2 יריבות שגם אם דרסו את הקונפרנס (לא אידיאלי) לפחות מספקות לך מלחמת עולם בסדרה ביניהן. הפריימרליג העונה דוגמה טובה; שתי קבוצות שדורסות כל מה שזז אבל שוות ברמתן פחות או יותר והולכות ראש בראש עד הרגע האחרון עם מהפכים ודרמות שמשאירות אוהדים על הקצה. זה לא היה המצב במזרח מאז 2010 למעט עונה אחת. אפשר להאשים בזה את ה-Incompetnce של קבוצות שלא ידעו לבנות את עצמן ואפשר להאשים שופטים ואת הירח והכוכבים ואפשר הכל - אבל זו הייתה המציאות. לברון דרס וניצל קונפרנס חלש עם דילוגים שנתיים לפיינלס. זה לא סותר את היותו עילוי או אומר שמיאמי לא היו מגיעים לשם גם אם היו קבוצות חזקות יותר שיעמדו בדרך. אבל לא היו.

לברון לא יכול לשלוט על דברים שלא קשורים אליו כמו כמות היריבות האיכותיות שיהיו לו (אם כי כשאתה מתאחד עם וווייד ומושך את בוש אתה מנטרל בדרך 3 איומים; זה שעזבת, זה שהגעת אליו וטורונטו) אבל הוא כן השחקן הראשון שבנה סופר טים בעצמו. ואחר כך עוד אחת. ועכשיו מתכנן עוד אחת. זו התופעה. זו הכשרת הקרקע למהלך האומלל של דוראנט שב-2010 ביקר אותו בטוויטר. זה שהיו אימפריות שדרסו קונפרנסים לפניו ושיהיו אחריו לא קשור לנושא. הן נבנו בצורה קונבציונלית על ידי מהלכים של פרונט אופיס בין אם בטריידים ובין אם בהחתמות שוק חופשי.

תפנה טענות למציאות, לא אליי. היסטורית רק קבוצות עם סופרסטאר(ים) לוקחות אליפות ו/או מגיעות רחוק (להלן: תקרה). יוטות ודנבריות יכולות להיות עמוקות ב-700 אתלטים צעירים ומאומנות לעילא וזה עדיין לא יספיק כשהן יפגשו קבוצות שבנויות סביב ג'יימס הארדן ודיים לילארד.

ת'יבודו הוא מאמן שהליגה has passed him by ולא יודע להתאים את עצמו למגמות והדור החדש. לא סותר את העובדה שלפני עשור הוא היה אחד המאמנים הטובים בליגה והוציא מהלימון בשיקאגו 200% כמעט כל שנה. אבל הוא לא קשור לכלום כי באטלר לא שרף את מינסוטה בגללו. אם היה מאמין בטאונס ושאר הקבוצה הם היו דואגים פשוט להיפטר ממנו ולדרוש שינחיתו בובה כלשהי לרוחם. הוא ברח משם כמו מאש והשפיל שחקנים ספציפיים.

כנראה שאין כזו. האידיאל הוא להגיע למסקנה ש-Less is more כמו ב-NFL וש-58 משחקים----->ערך ניצחונות עולה---->רייטינג TV עולה---->כוכבים משחקים אחוז גבוה יותר של עונה פחות עמוסה------>צופים רוכשים כרטיסים במחיר מופקע בראש שקט שלא ידפקו להם Load Management. הבעיה היא שהפסד 12 משחקי בית של ג'ו לייקוב בצ'ייס סנטר שייפתח בסן פרנסיסקו עוד שלושה חודשים (הווריורס צופים הכנסות של 600M בעונה הבאה)>>>>>>>>>>>>>>הפסד 12 משחקים בית של שארלוט. אלה פערים שלא ניתנים לגישור ושהקבוצות הגדולות לא יוותרו עליהם.

פחות או יותר אותו אפקט שהיה אחרי המעבר של דוראנט. בטווח המיידי עלייה (במיוחד ב-National tv) כי כמות ה-Casual fans שיתעניינו תעלה. אם הריצפה אכן תנוגב עם הליגה באופן מיידי ומרשים כמו שכולם צופים תחל שקיעה הדרגתית דומה. השפל השנה היה בגלל כמה סיבות - 1) המעבר של לברון לקבוצה מערבית שמשחקת רוב הזמן ב-22:30 שעון מזרח 2) "Warriors fatiuge" ברמה הארצית (עדיין הכי גבוהים בליגה אבל עם ירידה של 25% מהעונה שעברה ו-28% מלפני שנתיים במשחקים שלהם) ו-3) שווקים גדולים כמו ניו יורק ושיקאגו שצנחו ברמה המקומית ב-38% ו-24%.

 

לא יודע מה איתך אבל לי לא היה ספק אפילו לרגע שבסוף סיטי לוקחת. מזכיר לך משהו? כי את אינדיאנה ב2013/2014 לא ספרת, את בוסטון ב2012 לא ספרת, את שיקגו ב2011 לא ספרת.

הקבוצות שבנויות סביב ג'יימס הארדן ודמיאן לילארד הן קבוצות שמאומנות טוב/בעלות פילוסופיה מובהקת (בין אם הן נעימות לעין או לא). הנקודה שלי היא שכישרון לא מספיק לך אם אין מי שיודע לתרגם אותו לכדורסל קבוצתי טוב כלומר איכות קבוצתית >> איכות אינדיבידואלית. יוטה ודנבר לא ינצחו את יוסטון אבל מול אוקלהומה (ראסל בן לאדן פחות מוכשר מלילארד/הארדן?) דווקא הולך להן לא רע. עוד דוגמה טובה זה גולדן סטייט לפני ואחרי המינוי של סטיב קר.

באטלר שרף את מינסוטה כי הוא סרטן עוד יותר גדול מראסל בן לאדן. אין קבוצת NBA אחת שהוא דרך בה והצליח לחיות לצד השחקנים הבכירים האחרים. תמיד זה מגיע לשלב שבו הוא חש קובי בראיינט ומצפה מכולם to work hard כאילו שיש לו כבר 6 טבעות ברזומה או אפילו הופעה בפיינלס. ת'יבודו ועוד איך קשור. הכדורסל של מינסוטה היה הדבר הכי מפגר שנראה בליגה הזו.. אם אנדרו וויגינס הוא השחקן שלוקח הכי הרבה זריקות בקבוצה שיש בה את טאונס ובאטלר שטובים/מוכשרים ממנו פי מיליון אז מה זה אם לא עבודת אימון אומללה?

 

2 הודעות קודם: "אם לך אישית זה הרגיש אז אין לי יותר מדי מה להגיד חוץ מטוב אחי ושאתה כנראה ב-1 percentile שהלוואי והייתי חלק ממנו".

(ובוסטון 2012 כן נספרו. היחידים. חשבתי שזה ברור. כל השאר - אפילו לא קרוב. מקווה שבתור אוהד אינדיאנה אתה מטריל ולא באמת האמנת בזמן אמת ואכלת מפחי נפש מיותרים)

הטענה הייתה שתקרה של קבוצה עם כישרון על>>>>>תקרה של קבוצה בלי אחד. לא שהקבוצה היותר המוכשרת תמיד תנצח את הקבוצה הפחות מוכשרת. אתה לקחת את זה לכיוון האימון ומה זה אומר עליו (דברים טובים). אני לכיוון הכישרונות המדוברים ומה זה אומר עליהם (דברים שליליים) כדי להסביר למה טיעון ה"ליגה מוצפת ברמת כישרון חסר תקדים" לא באמת רלוונטי לכלום אם הכישרונות האלה מסיימים שנה אחר שנה עונות חלולות והכדורסל של הקבוצות שלהם הוא UNWATCHABLE. אני לא חושב שבילי דונובן הוא אימבציל שבגללו אוקלהומה לא ממצים חצי מהפוטנציאל האמיתי שלהם ואני לא חושב שאיגור קוקשקוב הוא דחליל חסר מושג ושבגללו קבוצה שבנויה סביב כישרון כמו דווין בוקר סגרה בקושי 19 ניצחונות בעונה. אני כן חושב שרוב ה"כישרונות" בליגה הזו רקובים ואוברייטד'ס מטורפים, בעיקר מנטאלית, ואפילו לא יודע כמה מזה באשמתם וכמה באשמת הליגה והאווירה והתרבות ששולטת בה שזיינו אותם בצורה בלתי הפיכה.

הנקודה על ת'יבודו מוצתה. לא תראה אותי מגן עליו פה ועל הקדנציה שלו במינסוטה. הוא לא קשור לדיון כי באטלר הוזכר בהקשר של האופי של טאונס. הוא אולי דושבג אבל גם אלפא דוג שמשאיר על הפרקט 900% ויורק דם כל פעם שהוא עולה עליו. היצר התחרותי של הטיפוסים האלה מגלה ומריח מהר מאוד FRAUDS שזורקים זין ומפקירים אותם לבד במערכה. ואם זה קרה בכל מקום שהוא היה בו - זה כי, FLASH NEWS - יש טונות כאלה בליגה כמו שאני מנסה להסביר כבר יומיים. הקרקס המטורף שהוא הרים שם (שהיה אכן קטע רקוב ובזוי בפני עצמו) לפני שנה לא קרה בגלל שהמאמן היה נראה לו פח (בעיה שניתן לפתור בקלות יחסית) או ששיטת המשחק לא באה לו טוב אלא בגלל שהוא זיהה לידו רכיכות חסרות תקנה שהוא לא האמין שאפשר לצאת איתם למלחמה.

לא הבנתי איפה כתוב שצריך 6 אליפויות כדי לצפות שכולם סביבך Will work hard וייתנו את התחת כמו שאתה נותן. זה לא שמדובר פה באיזה רוקי מושתן אלא אולסטאר חצי קבוע שתכף סוגר 10 שנים בליגה וכבר ראה וחווה איזה דבר או שניים שיצורים כמו טאונס ו-וויגינס כרגע עדיין לא מרשים לעצמם לחלום עליהם. אבל גם אם הוא לא היה, זה לא בייסיק שיט שאמור להיות מובן מאליו? כנראה שלא בליגה הכי רקובה וחולה בעולם. שזה מ.ש.ל של כל הנושא הזה.​

 

לא אכנס כאן יותר מידי לפרטים של הדיון בניכם אבל שיש קבוצה שהיא הכי טובה והמועמדת הכמעט ודאית לזכייה באליפות, לא תמיד גורע מהמוצר בסופו של דבר בהרבה מאוד מקרים. הדוגמא הכי טובה היא שיקאגו בולס של הנייטיז. מה שכן, הליגה לא פופולרית כמו שהייתה (מהרבה סיבות) וזה אולי באמת בגלל שאר הקבוצות שהרבה פחות מעניינות ולא רק בגלל שהן לא מסוגלות לזכות באליפות (גם מול שיקאגו 95% לא יכול לקחת משחק בסדרה), אלא כמו שהזכירו כאן, בגלל הסך הכל שחקנים בכל סגל. נראה שיש באמת רמה גבוה ומספיק כוכבים בליגה, אבל הסגלים הרבה פחות נוצצים וצבעוניים בעומק שלהם.

 

זה לא KG המציא את הסופר טים בכלל? ומיד אחריו קובי בראיינט שזעק שבלי כוכב לידו אין לו סיכוי? היו גם צמד ממש לא מוצלח, מלו ואייברסון בדנבר.

 

אז להאמין שיש סיכוי גם אם הוא בסביבות ה20-30 אחוז זה טרוליזם? נחמד לדעת. נראה לי שעניין התחרותיות מוצה כבר. אתה מעדיף לראות דטרויט-קליבלנד (לפני עידן הסופר טים) בגמר המזרח ובלבד שהתוצאה הסופית לא תהיה צפויה מראש. אני מעדיף לראות במעמד הזה קבוצות שלא צריכות לסבול דקות משמעותיות של סקראבס שעומדים וצופים בסופרסטאר שלהם ממטיר 40 נקודות גם אם זה אומר שישנה פייבוריטית כבדה. עניין של טעם בסך הכל ואין מה להתבחבש בזה יותר.

​

השאלה המעניינת מבחינתי היא האם חוץ מאימון הדמים ההוא יש לך סיבה נוספת לחשוב שכולם חוץ מג'ימי באטלר לא עובדים מספיק קשה. הנחת המוצא שלי היא שאתה לא עוקב אחריהם 24 שעות ביממה ושלא כל שיט שיוצא לבאטלר מהפה הוא בהכרח אמת (למשל: "I just want to win" הוא אמר פחות משנה לפני שהוא כופה טרייד לקבוצה חסרת עניין לחלוטין שהסיכוי שלו לנצח בה הוא מינוס. או שבעצם גם החבר'ה בפילדלפיה לא עובדים מספיק קשה).

סיבות לכישלון מסתכמות ביותר מ"הוא סיים עונה עם 30 ניצחונות == הסטטיסטיקה שלו ריקה מתוכן". אני מבין כשמדובר במקרה כמו דווין בוקר שמתעקש להישאר בגרבג' טיים כדי להגיע ל70 או אנדרו וויגינס שלא השתפר במילימטר מאז שהגיע לליגה. מה שג'ימי באטלר אומר על טאונס זה על הזין שלי. אתה יכול להיות הכי מקצוען שיש ולראות את הפלייאוף מהבית כי בנו סביבך קבוצה מחורבנת או שלמאמן שלך אין מושג. וזה בא לי ממש בטוב שמועדון לא מתפקד כמו פיניקס לא מגיע ל25 ניצחונות למרות שהם הביאו מהדראפט סקורר עם תקרה גבוהה מאוד. שזה המש"ל מהצד שלי.

 

אם זה 80-20/70-30 אז אין סיכוי. לא באמת. להגיד שכן יש זו קטנוניות שאכן גובלת בטרולינג. היחס של סוכניות ההימורים ברוב משחקי הבית של יובנטוס בליגה האיטלקית נע סביב הסתברויות כאלה. כמה משחקים הם הפסידו שם מאז שהוא נפתח?

כאמור - אני כן יודע בוודאות שג'ימי באטלר הוא אלפא שנותן את התחת (בשני צדי המגרש, שזה חשוב ונדיר בליגה הזאת) בכל פעם שהוא עולה על הפרקט. אין לי שום סיבה לחשוב שיצור תחרותי כזה מעליל וטוען ששחקנים הן רכיכות שאי אפשר להגיע איתן לשום מקום ושכדי להוכיח להם את זה הוא השפיל אותם במשחק אימון עם 4 מביאי מגבות שהוא אסף ואז יצא וסיפר על זה בתקשורת בלי שזה מעולם הופרך על ידי אחד מהם.

המעבר למיאמי מוזר בהקשר התחרותי המיידי. אבל זו מיאמי היט. וזה פאט ריילי מאחורי ההגה ואריק ספולסטרה על הקווים. לא שארלוט ומייקל ג'ורדן ומאמן דחליל שמי מכיר אותו. אם אתה עילוי שמאמין בעצמו, לתת אמון באירגון מכובד ומוערך עם אחד ה-GM's הטובים והקילרים בתולדות הענף שיבנו סביבך משהו טוב זה צעד מבורך שראוי לשבחים. בעולם של ספריוול זה מהלך הרבה יותר ווינרי ותחרותי מאשר ליצור סופר טים עם מינימום 2 אולסטארים רק כי מישהו התחיל ב-2010 תופעה בזויה שכל עוד אתה לא לוקח בה חלק - אתה כנראה תמות. מנטאליות ומיינד סט של ג'ימי באטלרים וקובי בראיינטים עם כל היותם דושבגים מתים היא הפיתרון לבעיית התחרותיות בליגה הזאת, לא הבעיה.

גם לי זה בא טוב. אני רק מנסה להבין למה זה קורה. כי איגור קוקשקוב ובילי דונובן לא חצילים מתים (כמו תיבודו לצורך העניין). ודווין בוקר הוא כישרון טופ שאנשים לא מפסיקים לזיין את השכל עליו כבר 4 שנים בדיוק כמו על טאונס. ודיאנדרה אייטון בחירה ראשונה אוברול כמו וויגינס. וג'וש ג'קסון נבחר 4 אוברול. וג'מאל קרופורד וטראן איכותי מהספסל. וראסל ווסטברוק מסיים עונה 70 רצוף עם ממוצע טריפל דאבל ופול ג'ורג' מועמד MVP. והן רק הדוגמאות הספציפיות. אז למה זה לא מספיק ליותר ל-23% הצלחה והתבזויות בפלייאוף? מה עוד צריך כדי לקרוא לילד בשמו?

 

https://media.giphy.com/media/SxbwjwA6qTzGw/giphy.Xxx

 

מה היחס בוגאס על ברצלונה?

 

לא יודע אני עסוק כרגע באיזי מאני אחר

https://i.imgur.com/b2fPksQ.Xxx

 

https://media3.giphy.com/media/3oxHQxmx5xNI52jrlm/source.Xxx

 

כל קבוצה שהיא לא לייקרס ואנחנו עומדים מול אחת העונות היותר תחרותיות שאני זוכר.

 

אתה באמת מאמין שההשוואה המגוחכת הזאת רלוונטית? בליגה האיטלקית יש 19 קבוצות שרובן חותמות על הפסד מינימלי בטורינו עוד במנהרה. פה מדובר על סדרת גמר נגד הקבוצה השניה בטיבה (לרוב) בקונפרנס כאשר בחצי מהמקרים (שיקגו, אטלנטה, אינדיאנה באחת מהפעמים) הקבוצה של לברון בכלל לא הייתה עם יתרון הביתיות בסדרת הגמר.

ריילי על העבודה שלו מאז שלברון עזב היה עף על טיל אם לא היו קוראים לו פט ריילי. מדובר באחד מהפיירולס הגדולים בליגה שאין לו שום הצדקה. חוזים כמו טיילר + ג'יימס ג'ונסון, ווייטסייד, ווייטרס ו-ווינסלו רשומים על שמו. אבל זה לא כל כך שייך. אם הטעם שלך זה ניגר שחש מעצמו ביג שאט ותופס תחת על כמה ילדים (נראה אותו עושה את אותו הדבר אם היה משחק לצידו איזה ג'יימס הארדן שזורק זין בהגנה) ולא מצליח להסתדר ליטרלי באף קבוצה שהוא דורך בה אז וואלה, אין לי כנראה איך לשכנע אותך.

להסתכל על שאר הקבוצות בקונפרנס היום לעומת עשור אחורה ולהבין שהרמה הכללית עלתה ומה שפעם היה מספיק לך להופעה מכובדת בפלייאוף היום לא מספיק לכלום. אני גם לא חושב שקוקושקוב ודונובן הם מטובי המאמנים במערב.

אגב, תקן אותי אם אני טועה אבל גם הארדן משתייך אצלך לקבוצת האוברייטדס (ובצדק לדעתי). איך אתה מסביר את ההצלחה של יוסטון בשנתיים האחרונות?

 

לא חושב שהייתי כל כך חסר סבלנות אי פעם לפתיחת ליגה כלשהי, הולכת להיות מטורף.
איזה קבוצה יש לקליפרס...

אה ודני גרין בלייקרס.

 

בעונה אחת קוואי הפך לשחקן ולמגייס הכי טוב בליגה.