אשכול מאוד מעניין, סחטיין על הדיון, מוזר מאוד שראיתי אותו רק עכשיו. מקווה שעוד אנשים ייתנו את דעתם, נהנתי לקרוא את כל מה שרשמו עד עכשיו כאן, ואני בטוח שאחרים יכולים גם הם לתרטם לדיון. אני חושב שכדורגל זה הרבה יותר מאשר:" 22 שחקנים שרצים אחרי כדור", והרבה יותר ממשחק. אני הכי אוהב לראות בכדורגל, מלבד את הקבוצה שלי מנצחת וזוכה בתארים, זה את האנשים שאכפת להם, למרות המליונים שהם עושים, שאכפת להם ממה שקורא, שהם שחקני נשמה, סמלים, שהם נותנים את המאה אחוז ולא הולכים על המגרש. דברים כמו לראות את ראול בוכנה אחרי ההדחה נגד מונאקו ב2004, מחממם את הלב, למרות העצב מההדחה והמשחק הרע. לראות את רונאלדו בוכה אחרי אובדן אליפות של אינטר, גם אם זה מאכזב אותך, זה ממתיק את הגלולה, לראות שאכפת להם. כדורגל זה גם משחק של מומנטום. יש הרבה מאוד קאמבקים בכדורגל. רונאלדו שהיה פצוע כל-כך הרבה זמן באינטר, הגיע למונדיאל 2002 כשחקן ששכחו אותו, שלא מאמינים בו, כולם ירדו על סקולארי שזימן אותו ואת רומאריו השאיר בחוץ. מה קרה? רונאלדו הבקיע בכל משחק והביא את הגביע. יש שחקנים שלא משנה כמה תקטול, הם יבואו במאני טיים, רונאלדו תמיד יבקיע גם אם ייגע בכדור פעמיים וזה מה שתזכור. אינזאגי, תמיד יבקיע שיישחק, גם אם לא נגע בכדור שנה לפני זה. היריבות בכדורגל, לדוגמא ריאל מדריד וברצלונה, השימחה, הרגשות, זה דברים שמעלים את הערך. גם במשחקים ללא שערים אתה יכול להינות מאוד. מה שמושך בכדורגל, זה בניגוד לכדורסל, שהפייבוריטית מנצחת כמעט בכל הפעמים, שיש הפתעות, קבוצה יכולה כיום להבקיע ולהסתגר 90 דקות ולנצח. בשנים האחרונות יש הרבה הפתעות. יוון אלופת אירוםה, פורטו לקחה את ליגת האלופות ב2004, ליברפול ב2005 אחרי קאמבק אדיר... כדורגל זה משחק מלהיב, יש כל-כך הרבה שחקנים שאתה אוהב, יש תחרות גדולה, זה ספורט אדיר והאהוב עליי ללא ספק, וגם הכי פופולארי. יש גם את הקרבות בין מאמנים, עקיצות, שינאה, וכמובן מתח רב. יש הרבה רגעים שהביאו לי אושר\כאב בכדורגל, הנה כמה, אי אפשר להסביר יותר במילים: - כשריאל מדריד זוכה באליפות ספרד לאחר שפיגרה כל העונה זה מחמם את הלב, כבר חשבתי שלא ניקח שראול בשיאו היה מבקיע לא היה שמח ממני לראות אותו מקפיץ מעל השוער(הזכרת לי הרבה רגעים, גל). - כשהקהל של הפועל ת"א תומך בקבוצה גם ברגעים קשים, בעונת 05\2004 וכל משחק בלומפילד מפוצץ ולכן הקבוצה נשארה בליגה. - כששמעון גרשון כבש את הפנדל נגד צ'לסי בדקה ה-88 והפועל ת"א עלתה להיתרון נגד צ'לסי. - כשהפועל ת"א זוכה בגביע אשתקד אחרי כמה שנים ריקות. - כשהקהל צועק לגרשון תישאר תישאר, הוא בוכה, ולבסוף נודד לכסף של בית"ר זה עצוב ומאכזב. - לאחר שריאל קיבלה בראש מסראגוסה בגביע השנה, והברנבאו מפוצץ ב80 אלף לבנים שמאמינים בקאמבק של 5-0, והקבוצה מנצחת 4-0 אבל כל הקהל שמח וחוגג, והכבוד הוחזר, גם לריאל יש אוהדים אמיתיים. - כשריאל מדריד מקבל בראש מברצלונה בברנבאו, האוהדים מוחאים כפיים לרונאלדיניו. - כשזידאן קיבל את האדום בגמר המונדיאל השנה, ובמקום שהקהל יעמוד ויימחא כפיים לשחקן האירופי אולי הטוב בכל הזמנים, והוא פורש בכזאת צורה, זה מאכזב ועצוב. כבר הרבה זמן שלא הרגשתי שימחה אדירה מריאל מדריד או מראול, ותמיד אני נוחל אכזבה מהסלקסיון, מקווה שהשנה יהיה אחרת, וביורו עם ספרד יהיה אחרת.
