חבל שבחרת להציג את שכתבתי תחת זרקור של אינפנטיליות. מבלי להבין את המשמעות העצובה של הסיפור. ב15 שנה האחרונות, שאילולא הקאלצ׳יופולי , וגם איתו (10 מ15 עם ירידת ליגה באמצע תוך כדי, זה לא מובן מאליו) , יובה שולטת ללא עוררין בזירה המקומית. האמנם האנלוגיה לסלטיק עצובה לסרייה אה , אך מתבקשת. לי , בתור אוהד הקלצ׳יו שמעוניין למשוך את העיניים חזרה לליגה שלנו כפי שהיה בשנות ה90 זה נראה כמו ליגה ללא עניין , שהתוצאה בה לרוב ידועה מראש. אז מה יחשוב האוהד הנייטרלי שנדד במרוצת השנים למחוזות הפרמייר-ליג/ליגה? למה לו לפזול חזרה אלינו? כל עוד בליגה אין יריבות כפי שהיה בשנות ה90, הקלצ׳יו לא יפרח שוב. ולכן אני מברך על המשקיעים הסינים/אמריקאים/אינדונזים ועל האצטדיונים החדשים שצצים כפטריות אחר הגשם. אך כל שנה שעוברת שהסטטוס קוו נמשך, זו שנה שחורה לכדורגל האיטלקי. עם כל האהבה שלי ליובה. ועד שיגיע המשיח, ננסה להנות מססואלו/אטלנטה/טורינו כדי שלא נשתעמם למוות. כי אפילו הקרב על המקום השני כבר הופך להיות מירוץ של 2 סוסים. מקווה שלא לעסתי נושא לעוס, ושהעלתי נושא כאוב שיש שיזדהו איתו, אוהדי ביאנקונרי ביניהם גם. Sent from my iPhone using Tapatalk
גם בכדורגל הספרדי מאזן האליפויות נוטה באופן ברור לטובת קבוצה אחת. מעונת 05-06 ועד 15-16 בארסה זכתה ב-7 אליפויות, ריאל רק ב-3 ואתלטיקו באחת. בגרמניה המצב יותר טוב? באיירן זכתה באותן עונות גם ב-7 אליפויות. אין מה לעשות, למעט הכדורגל האנגלי בכל ליגה היו ויהיו תקופות ששייכות לקבוצה אחת. האם התחרות חסרה בסרייה כיום? כן, אבל זה לא לתמיד. זה רחוק מאוד מהמצב שאתה מציג שבו הסרייה תהפוך לone club show במשך עשורים.
זה כבר תקופה ארוכה אני שם לב שאוהדי אינטר כאן משבכים, מפרגנים ואף מתלהבים מז׳או מאריו, ולדעתי אתם טיפה מגזימים. נכון שמדובר בקשר התקפי איכותי וכשרוני, שחקן צעיר יחסית שזו עונתו הראשונה באיטליה ואולי בעוד שנה או שנתיים הוא באמת יהיה שווה את ה 40 מיליון ששולמו תמורתו, אבל ראיתי השנה הרבה משחקים של אינטר ואני מתקשה להיזכר במשחקים בהם היה יוצא מגדר הרגיל ובאמת היה ראוי לפרגון והשיבוך או טוב ומשפיע מול הגדולות שציינתם (יכול להיות שהיה במשחק שלא צפיתי בו). אגב, גם הסטטיסטיקה לצידי: יש לו 3 שערים העונה, מול קאליירי, פאלרמו ופסקארה. ו 4 בישולים, מול אמפולי אודינזה וג׳נואה. אגב, לבנגה (ולא שאני משוכנע שהוא עדיף) יש בדיוק אותו מאזן (בפחות דקות) אבל עם שערים נגד רומא ולאציו ובישולים מול לאציו ויובנטוס.
ההבדל בין מאריו לבאנגה בולט כאשר הכדור לא ברגליים שלהם. מאריו זז הרבה יותר טוב, יוצר שטחים לשחקנים אחרים ומקבל מסירות במקומות שווים יותר. מאותה הסיבה, כאשר הכדור אצל היריבה, הוא מיירט הרבה יותר מסירות מבאנגה. כל עוד המספרים ההתקפיים שלהם דומים לפיולי אין שום דילמה. זה אולי נשמע קצת קלישאתי אך הכדורגל של היום בנוי על שחקנים כמו מאריו. Heatmap > אסיסטים, ובאנגה נולד באיחור של עשור, בדיוק כפי שהוא מאחר לתאקלים שלו. תגיד להם ש: אם לא הקריסה הכלכלית של רומא, כלומר, ללא קאפלו ואמרסון, יובה הייתה ממשיכה להסתכל על מילאן מלמטה ולא היה מה לשלול מהם בקאלצ'ופולי. אם מוראטי לא היה נופל בעסקיו הפרטיים, אינטר הייתה ממשיכה לחגוג ובונה על ההצלחה של הטרבל. כל ההיסטוריה המודרנית של הקאלצ'ו בנויה על ניצול נפילות של אחרים.
מאריו היה פנטסטי במשחק הראשון נגד יובנטוס העונה וגם נגד פסקארה במשחק הבכורה שלו בליגה. הוא כישרון גדול לטעמי שלוקה בבעיטה (ישפר זאת) בעיקר. אין לי ספק שבעונה הבאה הוא ישפר אספקטים רבים במשחק שלו. באנגה שחקן חשוב ביותר עבורנו. אין לנו שחקן יצירתי כמוהו בסגל. עדיין. הוא הציל אותנו גם מול בולוניה, ואתמול למעשה הוא סגר את המשחק עם שער ובישול.