מתברר שהגרדיאן התחילו לפני כמה שנים בסדרת כתבות נפלאות על ״שערי זהב״. בעיקרון הגעתי דרך הטוויטר לכתבה נהדרת על די באג׳יו, אבל משם הגעתי לעוד כמה דברים והיה לי קצת קשה להפסיק. ממליץ לקרוא בזמנכם הפנוי. (יש גם דברים מצוינים מחוץ לכדורגל האיטלקי למי שמעוניין. לי יצא גם לקרוא את הכתבות על איאן רייט ודניס ברגקאמפ). די באג׳יו עם יובנטוס נגד אינטר. באטיסטוטה עם פיורנטינה נגד ארסנל. מסארו עם מילאן נגד ברצלונה. די קאניו עם ווסטהאם נגד ווימבלדון. גרוסו עם איטליה נגד גרמניה.
https://c1.staticflickr.com/1/19/23165971_d6622fc697.Xxx מחליף קבוצות כמו גרביים, נשקן סמלי סדרתי, יהיר, שחצן אבל גם חלוץ רחבה ענק וכזה שהבקיע שערים חשובים גם בנבחרת. כריסטיאן ויירי בן ה-43 הפתיע רבים כשהעלה סרטון וידאו שלו על חוף הים והודיע שהוא חוזר מפרישה כדי לשחק בליגה הסינית אך לא חשף את זהות הקבוצה המאושר. "חדשות גדולות, 'בובו' חוזר", כתב והוסיף - "אני שוקל כרגע 91 קילו ומקווה להמשיך להוריד במשקל עוד שני קילו נוספים כדי להגיע במצב פיזי טוב לפתיחת העונה. ויירי שיחק בשורה של מועדוני פאר לאורך הקריירה, כמו יובנטוס, איתה זכה באליפות ובגביע אופ"א, אתלטיקו מדריד(זכה בתואר הפיצ'יצ'י באותה עונה בודדה בספרד) , לאציו, מילאן(אליה עבר ישירות מהיריבה השנואה אינטר), מונאקו ופיורנטינה. התקופה הכי מוצלחת בקריירה שלו הייתה באינטר אליה הגיע ב-1999 כשהפך לשחקן היקר בעולם אחרי שאינטר שילמה עבורו 35 מיליון יורו ללאציו, כשהבקיע 103 שערים ב-143 הופעות. היה מלך שערי הליגה האיטלקית ב-2003 כשהחזיק ברקורד מטורף של 24 שערים ב-23 הופעות! הוא פרש במדי אטלנטה ב-2009, כשבנוסף, ערך 49 הופעות בנבחרת איטליה ומצא את הרשת במדיה 23 פעמים. כבש למעלה מ-250 שערים בקריירה הענפה. לא יודע להסביר לכם למה אבל מדובר באחד השחקנים שהכי אהבתי בליגה האיטלקית ואני ממש זוכר טוב את התמונה שלו עם הכתר אחרי השער המאה במדי אינטר. לא יאומן איך חוד שלו ושל רונאלדו לא הספיק לאליפות ב-2002.
http://a.espncdn.com/combiner/i/?img=/photo/2015/0603/soc_a_maraital_1296x729.Xxx&w=738&site=espnfc את המאמר שבתגובה שלפניכם, מצאתי הבוקר כאשר חיפשתי על הסיפור של מראדונה ונאפולי. הוא פורסם בתאריך 2 ביולי 1990, ולכן לשון המאמר היא של 1990. בין השאר, מדובר על מאלדיני "הצעיר", ועל השוער שובר השיאים וולטר זנגה. את המאמר תרגמתי מהמקור הבא: World Cup '90 - Naples Loves Maradona, but Loves Italy More - NYTimes.com המשחק נגמר בתוצאה 1-1, וארגנטינה ניצחה בפנדלים. נאפולי – 2 ביולי חלק מאוהדי נאפולי עשויים לסבול מרגשות מעורבים ביום ג' הקרוב, כאשר דייגו מראדונה מנבחרת ארגנטינה יעלה למגרש למשחק מול נבחרת איטליה, בחצי גמר גביע העולם. כמעט כל הנאפוליטנים בקהל צפויים לעודד את נבחרת איטליה ואת שוערה, וולטר זנגה, אשר עשוי לשבור את שיא הדקות ללא ספיגת שער. מאז הגיע לנאפולי בשנת 1984, מראדונה עזר לקבוצה מדרום איטליה לזכות בשתי אליפויות, כולל אחת בעונה החולפת. היו תקופות בהן ביקש שנאפולי תמכור אותו, אבל בחודשים האחרונים, הוא אמר כי ישמח לסיים את הקריירה בנאפולי, שם הוא גר בפנטאוז במהלך העונה. לאחר הניצחון של ארגנטינה על יוגוסלביה בשבת האחרונה, בשלב רבע הגמר, מראדונה ניסה לגרום לאוהדי נאפולי להריע לנבחרת ארגנטינה, על ידי כך "שהזכיר" להם שהם מוזכרים על ידי תושבי הצפון והפוליטיקאים "כדרומיים" או אפילו "הזרים". מראדונה הוסיף ואמר: "הנאפוליטנים חייבים לזכור דבר חשוב. האיטלקים גורמים להם להרגיש חשובים ביום אחד בשנה, אבל שוכחים מהם ל-364 הימים האחרים". התאוריה לגבי דעות קדומות על תושבי נאפולי נשללה על ידי ראש העיר, פייטרו לצי, ועל ידי סלבטורה (טוטו) סקילאצ'י, אשר הגיע מפאלרמו אשר בסיציליה. סקילאצ'י, אשר הבקיע ארבעה שערים עד כה בגביע העולם אמר: "זה לא נכון שעירו של מראדונה מופלית לרעה יחס לשער איטליה. לאוהדים אין סיבה לתמוך בו". סקילאצ'י, שחקנה של יובנטוס מן העיר טורינו, הוסיף: "בחודש האחרון, הפכתי לסמל של המלחמה בגזענות במדינה, וזה החלק שאני אוהב בגביע העולם". מראדונה, אשר החמיץ פנדל בשלב רבע הגמר מול יוגוסלביה בבעיטות ההכרעה, הוסיף ואמר שהניצחון הוא "מתנה לנאפולי". למרות המניפולציות של מראדונה, ארגנטינה תהיה המכשול האחרון של איטליה בדרך לגמר, לאחר ארבעה נצחנות מחמישה משחקים, עם תשעה שערי זכות ללא שערי חובה. וולטר זנגה, השוער האיטלקי, אשר שיחק בכל 450 הדקות עד כה, קרוב מאד לשני שיאים. הראשון הוא לדקות רצופות בגביע העולם, 457, אשר נקבע על ידי ליאאו מברזיל בשנת 1978, והשיא לדקות שער נקי בגביע העולם שנקבע על ידי ספ מאייר ממערב גרמניה בשנת 1974, ועומד עד 474 דקות. "אשקר אם אגיד שלא אכפת לי מהשיא, אבל הייתי מחליף אותו בשמחה אם זה היה אומר שאיטליה תעפיל לגמר", אמר זנגה, שוערה של אינטר בן ה-30. זנגה לא עבד קשה בשלבים הקודמים, ובאופן מוזר כשזה קרה, זה היה נגד ארה"ב, ובנוסף בניצחון 1-0 ברבע הגמר מול אירלנד. "ההגנה שלנו היא תערובת של שחקנים מאינטר וממילאן, וכל אחד מכיר את השני היטב", אמר זנגה. ארבעת שחקני ההגנה הם: ברגומי, הקפטן בן ה-26 מאינטר. בארזי, הליברו ממילאן, בן ה-30. ריקארדו פרי, בן 26, מאינטר. פאולו מאלדיני הצעיר, בן ה-21, ממילאן. http://i.imgur.com/WfKUrA0.Xxx "ברגומי ופרי היו איתי ב-10 השנים האחרונות. מאלדיני וברגומי שחקנים מיוחדים" הוסיף זנגה. ההגנה האיטלקית הייתה עד כה ממושמעת מאד, ללא טעויות, והעבירה את הכדור במהירות להתקפה, כמעט שלא החזירה את הכדור בחזרה לשוערה זנגה. כל שחקני ההגנה עלו לעיתים קדימה לעומק המגרש, כדי לנסות ולהתל בבלמי היריבה כדי לפתוח את ההזדמנויות לכוכב החדש – סקילאצ'י.vvz זנגה, אשר מגיש תכנית טלביזיה בנושאי ספורט, היה דיפלומטי ומאופק כשנשאל לגבי המאבק עם המלך של נאפולי, מראדונה: "אנחנו מכבדים מאד את ארגנטינה, שהיא איננה רק מראדונה. יש להם שחקנים טובים רבים. לדעתי, זה יהיה משחק מצוין, ראוי לעיר כמו נאפולי". כאשר נשאל מאיזו נבחרת הוא מודאג במיוחד ענה זנגה: "המשחק הקרוב שלנו הוא נגד ארגנטינה. הכדור הוא האויב הגדול ביותר שלי". ארגנטינה הייתה האויב של עצמה בתחרות עד כה, והבקיעה רק ארבעה שערים בחמישה משחקים, מה שבכל זאת לא עצר אותה בדרך לחצי הגמר. הגיבור של מונדיאל 1986, מראדונה, טרם כבש. נעשו עליו עבירות יותר מאשר על כל שחקן עד כה, והוא מגיע חבול לאחר עונה קשה מאד, בו היו לו בעיות כשירות רבות. כעת מראדונה צריך לשחק מול נבחרת איטלקית שנמצאת בכושר מצוין, וייתכן שלא תעזור לו העובדה שהוא משחק בעירו, נאפולי.
כשהקאלצ'ו שלט בעולם - הסקודטו נודד לרומא במשך שנתיים מאמר מתורגם רומא היא מרכז תרבותי, מסחרי, מרכז של היסטוריה, עיר יפהפייה. הקולוסיאום, הפורום, הותיקן והכמות האדירה של התיירים שמתערבבים עם המקומיים והסוחרים ברחוב – הכל מה שקשור בבירה האיטלקית ניחן בחשיבות מרובה. הכל מתנקז לאיצטדיון מופלא – סטאדיו אולימפיקו. האולימפיקו הוא הבית של שתי קבוצות עם זהות שונה בתכלית, אשר קשורות זו לזו בשל מיקומן. בתחושתן, ברוחן, הן לא היו יכולות להיות רחוקות יותר זו מזו. באופן תאורטי, שתיהן צריכות לזכות בליגה לעיתים קרובות. אחרי הכל, שתיהן מן העיר רומא. עם זאת, בעוד העיר רומא היא אחד מהדברים הראשונים אשר תיירים זועקים לו כאשר מגיעים לאיטליה, במונחי הכדורגל שני המועדונים היו חסרי הצלחה לאורך שנים רבות רומא ולאציו מעולם לא היו בעלות תקופה דומיננטית במיוחד משל עצמן. כשהכדורגל האיטלקי שלט לראשונה ביבשת בשנות ה-60, אף אחת מהן לא זכתה בסקודטו אפילו פעם אחת. העשור הזה היה שייך לעיר מילאנו, ובקנה מידה קטן יותר לטורינו, כשאינטר, מילאן ויובנטוס זכו בתארים אירופאיים ואיטלקיים. בפעם הבאה שהליגה האיטלקית תהיה החזקה ביותר בעולם, בשנות ה-90 ובשנות ה-2000, יובנטוס ומילאן תזכנה כמעט בכל האליפויות עד לשנת 1999. עם זאת, במהלך תקופה של שנתיים, תואר האליפות יהיה של העיר רומא למשך שנתיים ברציפות. בפעם היחידה בהיסטוריה שבירת איטליה זכתה בליגה פעמיים ברציפות. **** לזדנק זמאן יש אידיאולוגיה מאד עמוקה בנוגע לכדורגל ולקבוצות שהוא מאמן. האידיאולוגיה הזו היא ללא ספק רומנטית ומרגשת, אבל תארים הוא השיג במקרים נדירים בלבד. זמאן רדף אחר הכדורגל היפה והרומנטי, אבל תארים ממש התאימו לסגנון המשחק שלו. זמאן אימן את שתי הקבוצות מהעיר רומא בשנות ה-90. כאשר עזב זמאן את פוג'יה בשנת 1994, האמביציה שלו לכדורגל התנגשה מעט עם זו של הנשיא החדש, סרג'ו קראניוטי, אשר השקיע כסף רב בסגל של לאציו והמשיך לעשות זאת עד לתחילת שנות האלפיים. לזמאן ולנשיא היו שאיפות שונות. זמאן יעדיף כדורגל יפה, הנשיא תוצאות יפות. הם עתידים היו להשיג את שני הדברים במקביל, גם ללא זכייה בסקודטו בתקופה של זמאן. בעונה הראשונה של זמאן, בעונת 1994-1995 לאציו כבשה את מספר השערים הגבוה ביותר בליגה. הם הביסו את האלופה מילאן בבית, את יובנטוס בחוץ, וניצחו פעמיים גם את אינטר. לאציו סיימה במקום השני בליגה, והצליחה לשלב את גישותיהם של שני האישים, קראניוטי וזמאן. אבל זה הטוב ביותר שזמאן השיג עבור לאציו. *** במהלך השנתיים הבאות לאציו הבקיעה פחות, וכמות הנקודות פחתה בהתאם. לאציו נפלה למקומות השלישי והרביעי, וזמאן פוטר במהלך עונתו השלישית בלאציו. אבל הוא לא הלך רחוק בהמשך מסעו. http://sololalazio.blog.tiscali.it/files/2008/10/uid_11cb8abfc2d.580.0.Xxx שנתיים עם רומא הביאו לתוצאות דומות. רומא של זמאן הבקיעה את מספר השערים הרב ביותר בעונות 97-98 ו-98-99. במהלך העונה הראשונה הם גם סיימו במקום הרביעי, אך בעונה השנייה סיימו במקום השישי. זמאן שוב ייצר כדורגל מלהיב, אך הייתה תשוקה בעיר רומא ליותר מכך. זמאן עזב את רומא בדיוק כפי שעזב את לאציו. עם זכרונות טובים מאד, ללא תארים. http://www.asromaultras.org/9899RomaSantos_01_af.Xxx *** "אנחנו יודעים על 1.5 מיליון אוהדים ובסיס מחוזי רחב, מה שאומר שיש לנו שוק יוקרתי למוצרינו". אלו היו המילים של ג'אנקרלו גרה בנובמבר 1997. הן היו חשובות במיוחד. לאציו הייתה מועדון הכדורגל הראשון באיטליה אשר הונפק בשוק המניות. השקעותיו של הנשיא קראניוטי לא עמדו להיפסק, כך זה נראה בשנים ההן. סוון גוראן אריקסון, היה נלהב מהפרויקט, ובמקום לעבוד בבלקבורן רוברס האנגלית, הוא העדיף לעבור ללאציו. לאחר עזיבתו של זמאן, הוא החליפו. אריקסון נחשב לטקטיקן שמרן, ולאציו תתברר בתוך חודשים ספורים כמתאימה לו מאד. אריקסון יחליף את ה-4-3-3 המלהיב של זמאן, שהיה בעל תנועה מתמדת והתקפות בלתי פוסקות, ל-4-4-2 המועדף עליו. מתיאס אלמיידה הגיע מסביליה כדי שיוכל לשחק לפני ההגנה והוכיח שהוא יכול למנוע שערים חדשות לבקרים. בפה סיניורי נמכר לסמפדוריה לאחר שהובא יחד עם זמאן מפוג'יה. בעונה הראשונה של אריקסון לאציו ספגה את מספר השערים הנמוך ביותר שלה מזה עשור ולמרות שהיא סיימה רק במקום הרביעי, היא השיגה יותר נקודות מאשר בעונה שלפני כן. בנוסף, אריקסון הוביל את הקבוצה לגמר גביע אופ"א, שם הפסידה רק לאינטר של רונאלדו. אריקסון הביא ללאציו תואר – הגביע האיטלקי. לאציו זכתה בעונת 98-99 בגביע המחזיקות, עם קבוצה שהייתה שונה מזו של זמאן. תוצאות על פני יופי. הכסף של קראניוטי ללא ספק עזר – מרסלו סאלאס וכריסטיאן ויירי נרכשו ועזרו למשחק הישיר יותר שאריקסון ביקש. הצמד כבש 27 שערי ליגה יחדיו, ולאציו הפסידה את הסקודטו למילאן עם נקודה אחת בלבד של פער. *** https://i.guim.co.uk/img/static/sys-images/Guardian/Pix/pictures/2015/3/30/1427715385787/89386874-f55d-42a6-9ea5-ceabd3a1893a-1020x612.Xxx?w=620&q=55&auto=format&usm=12&fit=max&s=be111354e8f8b21c1f19a18925f1de25 עונת 99-2000 עתידה להיות העונה של לאציו. הצמד סאלאס-ויירי נפרד בתחילת העונה כאשר מאסימו מוראטי פתח את הארנק וקנה את ויירי לאינטר תמורת 45 מיליון דולר. אבל הכסף ממכירת ויירי הושקע בסגל. דייגו סימאונה נרכש מאינטר, ונסטור סנסיני הגיע לחזק את ההגנה. אבל הרכישה האמיתית שנתנה את הסקודטו לקבוצה, לדעת רבים, הייתה זו של חואן סבסטיאן ורון – "המכשפה הקטנה" – לה ברוחיטה. ורון שיחק בסמפדוריה תחת הדרכתו של אריקסון, ותמיד הרגיש שתחת אריקסון היה לו החופש לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר. הוא אמר זאת בעצמו בראיונות. ההערצה הייתה הדדית, כשאריקסון אמר לנשיא שהחתמתו של ורון תסייע לקבוצה לזכות בתואר. התכנית הזו התממשה. השער הראשון של לאציו בעונת 99-00 הובקע על ידי ורון בבעיטה חופשית מתוחכמת נגד קליארי, משחק שנוצח 2-1 על ידי לאציו. אריקסון הצליח לשלב בצורה מצוינת בין סטאנקוביץ', ורון ופאבל נדבד. ורון הבקיע שער בבעיטה חופשית נוספת מול רומא בדרבי, שער שהביא ללאציו ניצחון 2-1 חשוב. לאציו לא תפסיד בשבעת המחזורים האחרונים וגם תנצח 1-0 את יובנטוס בחוץ, מה שייתן לה סקודטו ראשון מאז שנת 1974. https://pbs.twimg.com/media/B5aFSK-CYAA-84f.Xxx *** בצד השני של העיר פאביו קאפלו צפה בחואן ורון כובש בדרבי ובוודאי לא אהב את מה שהוא ראה. מאמן רומא באותה העת עתיד להוביל אותה בעונת 2000-01 לזכייה בסקודטו. קפאלו פוטר ממילאן בעונת 97-98 והחליט להצטרף לרומא. במהלך העשור הוא ירש את אריגו סאקי במילאן ויוביל אותם לאליפויות וזכייה באליפות אירופה לאחר שיביס את ברצלונה של יוהאן קרויף בגמר 94. רומא הייתה בדיוק האתגר שהיה צריך קאפלו. הוא רצה לרכוש את החלוץ רוד ואן ניסטלרוי, אך השחקן נפצע בברכו ורומא לא רכשה אותו לבסוף. בעונת 2000-2001 הוא ימצא את האיזון הנכון בין וינצ'נזו מונטלה ומרקו דלבקיו. https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/originals/99/7a/b9/997ab937ba18f73fe71583f4291e1ccd.Xxx אלמנט חשוב בהצלחתו של קפאלו היה המערך 3-4-1-2 שלו, בו פרנצ'סקו טוטי יכל להביע את עצמו בצורה הטובה ביותר, מאחורי החלוצים. המערך גם נתן לברזילאי הנפלא, קאפו, לסייע להתקפה בצורה מצוינת. בקיץ של שנת 2000, רומא החתימה את הבלם הארגנטינאי המצוין וולטר סמואל שהוסיף קשיחות ואגרסיביות להגנה, את אמרסון לקישור ואת גבריאל בטיסטוטה, החלוץ מהטובים בדורו, שהוחתם מפיורנטינה. 'באטיגול' הוסיף הרבה להתקפה של רומא. עם הרבה אופציות בהתקפה, לקאפלו היה "כאב ראש" חיובי. קאפלו היה צריך לבחור בין דלבקיו ומונטלה, כשלרוב הועדף מונטלה, בשל היכולת שלו להוות איום תמידי על הגנת היריב, בכל עת. הטריו של בטיגול, מונטלה וטוטי היו בלתי ניתנים לעצירה. אולי התוצאה החשובה ביותר לעונה של רומא הייתה בתאריך 6 במאי 2001. במשחק מול יובנטוס באיצטדיון הדל-אלפי. יובנטוס עלתה ליתרון משערים של דל פיירו וזידאן. ברומא החלו לחשוש שהסקודטו בורח. היפני הידטושי נקאטה, הבקיע שער בבעיטה אדירה בדקה ה-79 וצימק לזכות רומא. בעיטה נוספת שלו בתוספת הזמן נהדפה על ידי שוער יובנטוס ושם היה מונטלה עם הריבאונד. 2-2 במשחק העונה. קאפלו לא זז. לא חגג. הוא ידע שזה טרם נגמר. לבסוף רומא החזיקה מעמד. התואר התקרב. רומא זכתה בתואר לאחר ניצחון 3-0 על פארמה במחזור האחרון, עם יתרון 2 נקודות במקום הראשון. *** הקבוצות מן העיר רומא לא הצליחו לשחזר את ההצלחה של העיר עצמה, לרוב. הזוהר, לא הגיע למגרש הכדורגל למשך שנים רבות. השנים 99-2001 הביאו להצלחה מסחררת. אלו השנים שהכדורגל המרתק של איטליה היה שייך לעיר רומא. *הכותרת לתגובה לקוחה מסדרת הכתבות הנפלאה של The Gentlemen Ultra
כשהקאלצ'ו שלט בעולם - סמפדוריה של ויאלי ומאנצ'יני http://assets.forzaitalianfootball.com/wp-content/uploads/2015/07/Vialli-and-Mancini-Sampdoria.Xxx בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות התשעים, הכדורגל האיטלקי היה בתור הזהב שלו. באיטליה היו השחקנים הטובים בעולם, מאמנים מעולים, קבוצות ענקיות ברמה היסטורית שכללו את אינטר של טראפאטוני שזכתה בליגה בפער של 11 נקודות בשנת 1989 (כשניצחון היה שווה רק שתי נקודות), נאפולי של מראדונה (האלופה ב-1990), מילאן של ההולנדים ואריגו סאקי (שזכתה בשני גביעי אלופות ברציפות), יובנטוס עם רוברטו באג'ו ועוד. אבל דווקא סמפדוריה הקטנה היא זו שהצליחה להדהים את איטליה ולזכות באליפות הליגה בשנת 1991. באופן מסורתי סמפדוריה נדדה בין הליגה הבכירה והסרייה B במשך רוב שנותיה, מאז הקמתה בשנת 1946. הנדנדה השתנתה בשנת 1986 עם מינויו של ויאדין בושקוב למאמן. היוגוסלבי אימן בעברו את פיינורד, סראגוסה וריאל מדריד עימה הפסיד לליברפול בגמר גביע האלופות. בושקוב יכל ללכת לאן שרצה, אבל הוא אהב את הכדורגל האיטלקי ואימן גם את אסקולי לפני שסמפדוריה שכרה את שירותיו כמאמן. טרם תקופתו, התואר היחיד שזכתה בו סאמפדוריה היה הגביע האיטלקי בשנת 1985. בושקוב הפך את סמפדוריה לקבוצה מדהימה ובתקופה של שמונה שנים זכה לא רק באליפות עימה, אלא גם לשני גביעי איטליה ולגביע המחזיקות בשנת 1990. זה היה תור הזהב של סמפדוריה, שהפסידה בגמר גביע האלופות לברצלונה של יוהאן קרויף בשנת 1992, רק בהארכה. אילולא החמצותיו של ג'אנלוקה ויאלי, סאמפ יכלה אף לנצח בגמר ההוא. בושקוב יזם תהליך של יצירת קבוצה שתיבנה סביב שחקני בית. ג'אנלוקה ויאלי, מורנו מאניני, פייטרו וייקבוד ורוברטו מאנצ'יני יהיו הבסיס לסמפדוריה של העשור הקרוב. בעונה הראשונה סיימה סאמפדוריה שישית בעונה שהחלה תהליך, כאשר ויאלי סיימה ככובש המצטיין של הקבוצה. בקיץ היא גם תחזק את הקישור שלה, לשיפור הקבוצה. בעונת 1988 סמפדוריה מסיימת רביעית וזוכה בגביע האיטלקי, התואר המשמעותי השני שלה בהיסטוריה בלבד. יש לזכור שאז עוד שיחקו בגמר הגביע האיטלקי בשיטת בית-חוץ, שם ניצחה סמפדוריה של טורינו בשער זהב לאחר תיקו 2-2 בסיכום שני המשחקים, עד הדקה ה-112, אז פאוסטו סאלסאנו כבש לזכות דוריה והביא את הגביע לג'נובה. בעונה הבאה, 1989, סמפדוריה זכתה שוב בגביע האיטלקי וגם השתתפה בגביע המחזיקות, שם הגיעה עד לגמר התחרות והפסידה לברצלונה 2-0, לאחר שניצחה בין השאר את מכלן ודינמו בוקרשט. סמפדוריה תמתין עונה אחת בלבד עד לזכייה בגביע המחזיקות, בשנת 1990. http://www.museosampdoria.com/sites/default/files/styles/full_screen_image_960x960/public/sencillo-portfolio-items/1989,%20Sampdoria%204%20-%20Napoli%200,%20Finale%20Coppa%20Italia%20giocata%20a%20Cremona,%20Mantovani%20fra%20i%20suoi%20ragazzi.Xxx *** הזכייה הנוספת בגביע האיטלקי בניצחון על נאפולי העניקה לסמפדוריה כרטיס לגביע המחזיקות בשנת 1990. סאמפ חיזקה את הסגל שלה במהלך הקיץ, עם רכישתו של קאטאנץ משטוטגרט. אבל החתמתו הייתה רק עם תרומה מינורית לעומת ההחתמה הגדולה של הקיץ - אטיליו לומברדו הוחתם מקרמונזה, המועדון הקודם של ויאלי. בפה דוסנה, שחקן נבחרת איטליה במונדיאל 1982 הוחתם למרות שנחשב "זקן מדי" עבור התקשורת האיטלקית. סאמפ ניצחה את אנדרלכט בגמר דרמטי של גביע המחזיקות כשויאלי כובש שני שערים בהארכה ומעניק לסאמפ תואר אירופאי ראשון (ואחרון עד כה). למרות הזכייה בגביעים, בליגה סמפדוריה סיימה רק במקומות 4-6, עד שנת 1990. עם זאת ההצלחה של סאמפ בגביעים לא הצליחה לגרום לה למשוך שחקנים בינלאומיים משמעותיים. באיטליה של פוסט המונדיאל, אינטר החזיקה בשלושה אלופי עולם ממערב גרמניה, מילאן זכתה באליפויות אירופה, יובנטוס הייתה בעלת ממון רב ובנאפולי, עדיין שיחק מראדונה. הבחירה בסאמפ נראתה לשחקנים מעט מסוכנת. סאמפ עצמה, לעומת זאת, האמינה שהסגל שהביא את גביע המחזיקות יכול להצליח ולזכות בליגה הקשה בעולם. בתחילת העונה סאמפ התקשתה לנצח ללא הסקורר המוביל - ויאלי. העונה החלה להיראות טוב כאשר סאמפדוריה ניצחה 1-0 את מילאן בסן סירו, ומאוחר יותר כאשר ניצחה את נאפולי בסאן פאולו, עם ניצחון מרהיב 4-1 משערים של ויאלי ומאנצ'יני. הפסדים רצופים ללצ'ה וטורינו הורידה אותה למקום החמישי בליגה. עם זאת, מאנצ'יני הבטיח לסמפדוריה את המקום בצמרת עם שער מאוחר בפארמה, ולאחר מכן ניצחון 2-0 נוסף על מילאן. *** מאנצ'יני היה שחקן מוכשר, מתוחכם, שהתאים בדיוק לגישה שסמפדוריה דגלה בה. השותפות שלו עם ויאלי הייתה פורייה במיוחד, כשהוא היה "היוצר", ו-ויאלי מצידו סיים כמלך השערים - הקאפוקאנוניירה. הצמד מאנצ'יני ו-ויאלי היה מרשים, אבל מלבדם גם השוער המצוין פאליוקה ו-וייקבוד השפיעו מאד על הצלחת הקבוצה. התואר היה בהישג יד כארבעה מחזורים לסוף, עת סמפדוריה ניצחה את אינטר 2-0 בסן סירו במשחק רב אירועים. במשחק הזה, נגד אינטר, היה הכל. פנדל שהוחמץ, כרטיס אדום לבפה ברגומי ורוברטו מאנצ'יני שהתקוטטו במהלך המחצית הראשונה, גול שנפסל (בצדק או שלא) ליורגן קלינסמן מאינטר, ועשרות מצבים לאינטר שהוחמצו. לומברדו בעט לקורה, ויאלי בעט כדור שהוצל מהקו. וכמובן, היו שני שערים. מכל השחקנים, בפה דוסנה, "הזקן", הבקיע את השער הראשון. השער שהבטיח מעשית לסמפדוריה סקודטו. ויאלי, הבקיע את השני לשער של וולטר זנגה שוער אינטר, וקבע 2-0 לדוריה. במשחק הזה לאינטר היו 24 בעיטות לשער מול 6 של סאמפ, 13 קרנות לעומת 1 של דוריה. וולטר זנגה לא הדף אפילו כדור אחד. פאליוקה, שוער סאמפ, הדף 14 כדורים כולל פנדל של לותאר מתאוס. זה היה משחק חייו. המשחק נערך בתאריך 5 במאי 1990. לאינטר, מסתבר, התאריך הזה היה מקולל כבר אז. סאמפדוריה הביסה בביתה 3-0 את לצ'ה וזכתה באליפות. הבלתי יאומן, קרה. אף אחד מהאולטרס של סמפדוריה לא דמיין שיזכה באליפות, אבל בושקוב האמין והצליח: "זכיתי בחיי בתארים, אבל שום תואר לא היה מתוק כמו הסקודטו עם סמפדוריה. היפה ביותר. המתוק ביותר. זאת מכיוון שזכיתי בו בליגה הקשה ביותר, המאוזנת ביותר בעולם, במועדון שלא זכה בשום תואר משמעותי בכמעט יובל שנים של קיום." עונת 1991-92 תהיה העונה האחרונה של בושקוב עם הבלוצ'רקיאטי, אבל הוא כמעט והשיג את הפרס הגדול ביותר - כמעט וזכה בגביע האלופות. היא נעצרה רק בגמר על ידי ברצלונה. 'הדרים טים' של קרויף עם סטויצ'קוב, סלינס, לאודרופ וגווארדיולה נדחקו להארכה נגד דוריה האנדרדוג. למרות שקרויף אמר לשחקניו לפני המשחק 'to have fun', כולם היו לחוצים. רק בעיטה חופשית של רונלד קומאן הכריעה את המשחק בהארכה. בקיץ ויאלי עבר ליובנטוס. 12.5 מיליון פאונד שולמו עליו, סכום שיא באותם הזמנים. בושקוב עזב והצטרף לרומא. מאנצ'יני נשאר, ולמרות שהגיעו דיוויד פלאט האנגלי ורוד חוליט, הקבוצה הייתה טובה פחות. גם חואן ורון, כריסטיאן קראמבו, אריאל אורטגה וקלארנס סיידורף שיחקו בסאמפ בשנות ה-90, אך הקבוצה ההיא הייתה טובה מכולן. סמפדוריה נשרה לליגה השנייה בשנת 1999, וחזרה ב-2002, אך לא חזרה לליגת האלופות. סמפדוריה הייתה קבוצת מרכז טבלה בעבר ברוב חייה, והיא כזו גם היום. אבל לתקופה אחת, של שמונה שנים, היא הייתה הרבה-הרבה יותר מכך. https://upload.wikimedia.org/wikipedia/it/9/97/Unione_Calcio_Sampdoria_1990-1991.Xxx מקורות: The forgotten story of … Sampdoria's only scudetto | Rob Smyth | Sport | The Guardian Remembering Sampdoria's glory years in the 1990s
כשאינטר הניחה את היסודות לטרבל ההיסטורי http://www.mcalcio.com/wordpress/wp-content/uploads/2009/08/Inter_players-celeb_Milan_1.Xxx אינטר הגיעה לעונת 2009/2010 כשהיא זוכה בסקודטו במחזור האחרון של העונה בפארמה עם צמד של זלאטן איברהימוביץ׳, ועושה מיני מהפכה בסגל שלה כשבראש ובראשונה היא מחליפה את זלאטן בסמואל אטו. זלאטן נמכר לברצלונה תמורת 45 מיליון יורו וסמואל אטו, בעסקה שהתבררה הגאונית מבחינתו של מארקו בראנקה, המנהל הספורטיבי של אינטר. בנוסף, הגיעו דייגו מיליטו ותיאגו מוטה מג׳נואה תמורת כסף ומספר שחקנים שלאחד מהם קראו לאונרדו בונוצ׳י. מילאן הגיעה לעונה זו עם המאמן החדש לאונרדו ועם תקוות גבוהות אך עם תלונות מהאוהדים שחילופי הדורות אינם מתבצעים כהלכה והרכש שבוצע לא מספק. רונאלדיניו, פירלו ופאטו היו צריכים למלא את החלל שהשאיר אחריו קאקא שעזב לריאל מדריד המתחדשת. אינטר החתימה לילה לפני הדרבי שהיה במחזור השני של הליגה את ווסלי סניידר מריאל מדריד. סניידר הוקפץ באופן מיידי להרכב ועתיד להרשים מאד במשחק הזה, ולגרום לאוהדי אינטר לחלום שהגיע מספר 10 שכה היה חסר בעונות הקודמות. הרכבים: אינטר ז׳וליו סזאר, זאנטי, סמואל, לוסיו, קיבו, סטאנקוביץ׳, תיאגו מוטה, מיליטו, סניידר, אטו מילאן סטורארי, יאנקולובסקי, נסטה, תיאגו סילבה, זמברוטה, פירלו, גאטוסו, סידורף, פלאמיני, רונאלדיניו, פאטו, בוריילו אינטר התחילה את המשחק חזק ולחצה על מילאן. מיליטו בעט לשמיים בדקה השנייה, וסניידר הוסיף בדקה ה-5 בעיטה חזקה מ-30 מטרים שסטורארי הדף נפלא. מילאן החזירה התנגדות עם פריצות של פלאמיני ופאטו (וניסיון הצגה מגוחך של רונאלדיניו בדקה ה-13). בדקה ה-29 הסכר נפרץ. אטו מסר לזאנטי, זאנטי למוטה, מוטה לאטו, אטו למיליטו שמוסר בחזרה למוטה שבועט מצוין לפינה הרחוקה של סטורארי. שער נפלא. והאמת, שבתור אוהד אינטר, השער הזה הפיח בי תקוות רבות. לא ראיתי משחק צירופים כזה מאינטר במשחק גדול במשך שנים. שחקנים גדולים, כוכבים, מוסרים אחד לשני בשער יפהפה. לא אשכח זאת. אבל המשחק כנראה נגמר באמת בדקה ה-39. תחילה, בדקה ה-35, אטו רץ מהר לכיוון השער של מילאן וגאטוסו רדף אחריו במהירות. הוא מכשיל אותו מה שמוביל לשער בפנדל של מיליטו. 4 דקות לאחר מכן גאטוסו נכנס בסניידר ומקבל צהוב שני ואדום. שש דקות לאחר מכן, מאיקון מבקיע את השלישי. 3-0 לאינטר במחצית. במחצית השנייה סטאנקוביץ' יבקיע שער נוסף מ-30 מטרים ויעשה את זה 4-0. אטו יבקיע שער נוסף שייפסל בטענת נבדל. בתור אוהד אינטר שגדל על העליונות המוחלטת של מילאן בדרבים, המשחק הזה היה מיוחד מאד עבורי. הנצחונות בעונות הקודמות לא היו כה דומיננטיים. לא ה-4-3, לא ה-3-2 ההם. זה היה משחק מיוחד. מילאן השפילה את אינטר לא פעם בדרבים בשנות ה-2000. זכור לטוב ה-6-0 בעונת 2001, אז שתי הקבוצות היו רחוקות מאד מהפסגה. המשחקים בליגת האלופות הלכו בקלות לטובתה של מילאן (בעונת 02-03 פחות, אבל בוודאי בעונת 04-05). ביום א' תיפגשנה שתי המילאנזיות בעמדה שונה לחלוטין מן העבר. קבוצות חדשות עם כסף חדש שמתחילות כעת בנייה מחודשת. ייתכן שנראה משחק חד צדדי, אבל זה מאד לא סביר. אני כן צופה שבעתיד הקרוב השתיים הללו תחזור למאבק האליפות, ונראה משחקים מרשימים. אינני מצפה שנראה משחק כה חד צדדי שוב בקרוב.
סיפורו של מאסימו אודו http://www.intervistasportiva.com/public/file/media/pictures/20120608132500-massimo_oddo_scl.Xxx הערב קבוצתו המלהיבה (אך הנאיבית) של מאסימו אודו, פסקארה תצא לבירה רומא למפגש מול הקבוצה המקומית, היריבה העירונית של הקבוצה בה היה שחקן חשוב ביותר במשך שנים. בשלהי הקריירה שלו, אודו שיחק במילאן והיה לעיתים מושא ללעג בשל הגבהותיו שלעיתים קרובות לא הגיעו לשום מקום. אך אודו היה בעל קריירה עשירה מאד, עוד לפני השנים הללו. כאשר מאסימו אודו היה בן 17, התחרות שלו על עמדת המגן הייתה עם פרנקו בארזי, אלסנדרו קוסטקורטה, פאולו מאלדיני, כריסטיאן פאנוצ'י, מאורו טאסוטי ופליפו גאלי. אילו המגן הצעיר רצה לקבל דקות משחק, הוא היה צריך להיות טוב יותר משחקני ההגנה הטובים בעולם. אודו הצטרף למילאן בשנת 1993, והושאל במשך ארבע עונות לפראטו, לצ'ה, מונזה (פעמיים) ואפילו סייע להם להעפיל לסרייה B בעונת 1998. מילאן לא רצתה למכור אותו, אך ההיררכיה בעמדת המגן הייתה מוסדרת, ולא היה מקום לאודו הצעיר. ייתכן שאילו היה מצטרף לקבוצה אחרת בליגה הבכירה, היה יכול לקבל ניסיון בסרייה A כבר בצעירותו, אך בשנת 1999 הועבר בבעלות משותפת לנאפולי של המאמן וולטר נובלינו, בה שיחק 36 פעמים. היה לו תפקיד חשוב בהעפלתה של נאפולי לסרייה A. בצעד הכרחי עבור הקריירה שלו, אודו ומילאן נפרדו כאשר הוא נמכר להלאס ורונה, שם עשה את הבכורה בסרייה A. בורונה, היו לו שתי עונות מצוינות אצל המאמן אטילו פרוטי. המגן המוכשר היה מצוין ברוב משחקיו וגם שני שערים במשחקים מול רומא ויובנטוס. כאשר הגיעה עונת 2001/2 מונה אלברטו מאלסני לאימון הקבוצה ואודו שיחק רבות תחתיו. ורונה, לעומת זאת, ירדה לליגה השנייה כאשר סיימה במקום ה-15. http://m.larena.it/image/policy:1.4653018:1455673811/image.Xxx?f=16x9&h=312&w=560&$p$f$h$w=e6021db אודו אומנם לא הצליח לסייע לורונה להישאר בליגה העליונה, אך בעת הזו לאציו החליטה לשכור את שירותיו. סרג'ו קראניוטי הוביל את לאציו להצלחה חסרת תקדים מאז שנת 1994, אך היה עליו סף קריסה כלכלית באותה העת כשצ'יריו (CIRIO), חברת המזון שהייתה בבעלות קראניוטי קרסה אף היא. אלסנדרו נסטה נמכר למילאן, הרנן קרספו לאינטר. למרות הקריסה, המאמן מאנצ'יני הצליח למשוך את אנריקו קייזה מפיורנטינה שקרסה אף היא, חואן פאבלו סורין מקרוזרו וברנארדו קוראדי הגיע אף הוא. אודו היה הרכש שהשלים את העסקאות של לאציו באותה העונה. את עונת הבכורה שלו בלאציו (2002/3) אודו לעולם לא ישכח. לאציו הייתה בראש הטבלה בחלק הראשון של העונה, אך בחג המולד כבר ירדה מהמקום הראשון ותסיים רביעית את העונה, ותפעיל למוקדמות ליגת האלופות. אודו, שירד ליגה בעונה שעברה, הגיע לקבוצה שתסיים רביעית. אודו היה מצוין בחלק ההתקפי. לעיתים קרובות הוא עקף את הקשר התוקף שאיתו ופתח אופציות מסירה. כאשר לא עשה זאת, הוא יכל לכבוש שערים ממסירות של חבריו. הוא היה גם מגן טוב והקריב רבות מעצמו למען הקבוצה, שעשה הרבה "עבודה שחורה" למען אחרים. אודו כמובן לא היה לבד, היו איתו שחקנים מצוינים בהגנה כמו יאפ סתאם, ג'וזפה פבאלי, פאולו נגרו ופרננדו קואטו, כל אחד מהם שחקן פנטסטי בפני עצמו, שודאי סייעו לאודו בלימודו את משחק ההגנה בבירת איטליה. בעונת 2003/4 אודו זכה בתואר עם לאציו. הגביע האיטלקי הגיע לבירה לאחר ניצחון על יובנטוס. אודו היה שחקן הרכב קבוע ושיחק מצוין ברוב העונה. היה באנקר בהרכב של המאמן הצעיר מאנצ'יני. http://www.repubblica.it/2007/01/sezioni/sport/calcio/oddo-acquisti/oddo-acquisti/ap_9554395_54590.Xxx היכולת של אודו לא נעלמה מעיניו של מרצ'לו ליפי שזימן אותו לסגל של נבחרת איטליה במונדיאל 2006. אודו לא שיחק למעט משחק אחד, ברבע הגמר, כשהוא לא מצליח להשאיר מאחור את ג'אנלוקה זמברוטה, שעזר רבות לאיטליה לזכות בגביע העולמי. אודו הוא אלוף העולם. לאחר הגביע העולמי ב-2006, דליו רוסי מונה למאמן לאציו והעניק למאסימו אודו את סרט הקפטן לעונת 2006/7. זו הייתה גושפנקה נוספת לחשיבותו של אודו ללאציו. אבל אודו לא יישאר זמן רב בבירה. בינואר 2007, לאחר חמש שנים ו-135 הופעות, אודו יחזור למקום בו הכל התחיל. כאשר אודו נכנס בדלתות המילאנלו ב-2007, הוא כבר לא היה ילד בן 17 שעשה את צעדיו הראשונים כמו ב-1993. הוא היה מהמגנים הטובים בליגה, אלוף עולם. 10 חודשים לאחר הזכייה בגביע העולם, הוא כבר התכונן לגמר ליגת האלופות מול ליברפול של רפא בניטז. קרלו אנצ'לוטי הציב את אודו לצדם של פאולו מאלדיני, אלסנדרו נסטה ומארק יאנקולובסקי. אודו ומילאן ינצחו 2-1 וישכיחו, לרגע, את הזוועה מ-2005 וההפסד הנורא בגמר באיסטנבול. תוך חמש שנים, אודו ירד עם ורונה ליגה וזכה עם מילאן בליגת האלופות ועם איטליה בגביע העולמי. עונה לאחר מכן, אנצ'לוטי וגאליאני הביאו למילאן את ג'אנלוקה זמברוטה בשלהי הקריירה שלו. אודו ייאבק עם יריבו הותיק על ההרכב, וישחק מעט. אודו, לפיכך, עבר למושבה האיטלקי הקטנה במינכן לצידו של לוקה טוני והצטרף לבאיירן ב-2008. אבל זה לא עבד. אודו חזר למילאן וסייע לה לזכות בסקודטו בגיל 35 בעונת 2010/11. אודו לא יוזכר, ולעניות דעתי בצדק למרות סיפורו המעניין, בנשימה אחת עם גדולי המגנים בהיסטוריה של הקאלצ'ו. חזרתו למילאן, למרות הרומנטיקה, לא הייתה לקבוצה ההיא של 1993 עם בארזי וקוסטקורטה, אלא עם מאלדיני ונסטה אחרי שיאם. אבל עדיין, אודו זכה בסקודטו, גביע העולם, ליגת האלופות, הגביע האיטלקי - ומילא תפקיד חשוב בכל אחד מאלה. כעת מאסימו אודו מאמן את פסקארה, קבוצתו הראשונה בסרייה A. נראה שההגנה שלה, אינה ברמה של ההגנות שאודו היה רגיל אליהן בתקופתו בליגה הבכירה. ימים יגידו אם הוא יוכל לייצב את הקבוצה, או שיגמור את העונה בפיטורין לא נעימים. הערב הוא יוצא לרומא, מלשחק מול הקבוצה שנגדה שיחק בדרבי דלה קפיטלה. מקור: The Underappreciated career of massimo oddo - The Gentleman Ultra אוהדי מילאן מוזמנים לשתף חוויותיהם מהקריירה של אודו במילאן! @קווווווון @Nesta @yonmu @יענקלך שחרר @Alta Tensione@Milanista3 @cazzo
הגיבור של אמפולי שנהרג במטהאוזן הסיפור הקצר על קארלו קאסטלני אינו על שחקן גדול או אגדה של כדורגל איטלקי. זה סיפור על גיבור של עיר קטנה שלא זכה לראות את קבוצתו בליגה הבכירה מעולם. קארלו קאסטלני היה שיאן השערים של אמפולי במשך כמעט 100 שנים ועל שמו קרוי האיצטדיון של אמפולי. אך סיפורו טרגי. כאשר מלחמת העולם השנייה הייתה קרובה לסיומה, הוא אותר ונשלח עם 100 פעילים אנטי-פאשיסטיים נוספים למחנה הריכוז מטהאוזן ע"י הנאצים. http://theinsideleft.com/wp-content/uploads/2016/02/Debut.Xxx קארלו קאסטלני (במרכז) לקראת משחק הבכורה שלו במדי אמפולי. ג'ורג'ו לה פירה שהיה ראש העיר של פירנצה במשך 10 שנים (במצטבר על פני שתי קדנציות) אמר פעם שאמפולי היא "הבירה המוסרית של האנטי פאשיזם של טוסקנה". האיש אשר היה מכותבי החוקה האיטלקית לאחר מלחמת העולם השנייה, התכוון בדבריו לרדיפות אשר מהן סבלה העיר אמפולי בזמן משטרו של בניטו מוסולוני. אחד מהרדופים הללו היה קארלו קאסטלני, שחקן במועדון הכדורגל של אמפולי בשנות ה-20 וה-30, אשר נרצח במחנה הריכוז מטהאוזן בקיץ 1944. קאסטלני נולד בשנת 1909 בעיר מונטלופו פיורנטינו, עיירה אשר ממוקמת 20 ק"מ דרום-מערבית מפירנצה. כאשר היה ילד, שני מועדונים מן העיר אמפולי אוחדו, באוגוסט 1920, שש שנים לפני הקמתה של פיורנטינה. אמפולי שיחקה במגרש ליד נהר הארנו, אשר היה משאבת כדורים של ממש, כשכדורים רבים שקעו בו ולא חזרו. הכדורגל הוצג למקומיים על ידי איש עסקים אנגלים, ובתחילה נחשב למשחק מוזר מאד על ידי תושבי העיר אמפולי, אשר היו רגילים לענף ספורט אחר שנקרא "משחק כדור" (ball game או "gioco del pallone). המשחק המקומי היה בן מאות שנים וקודם על ידי הפאשיסטים כמשחק "איטלקי", בניגוד לכדורגל ומוצאו האנגלי. אמפולי זכתה בענף הספורט הזה בשתי אליפויות לאומיות בתחילת שנות ה-30. קאסטלני מצידו היה שחקן כדורגל מלידה ופעמים רבות הבריז מבית הספר כדי לבעוט בכדור ברחובות. זו הייתה תשוקתו שפרחה למרות שאביו כלל לא התעניין בכדורגל. הוא היה סוציאליסט אשר סירב לקבל את הכרטיס המפלגה הפאשיסטית והעדיף, על פני הכדורגל, לקדם את עסקי העץ של המשפחה. קארלו הצעיר הצליח לנצל את העובדה שחי במשפחה יציבה, כדי לפתח את כשרונו בזמן שכדורגל לא היה מקצוע שניתן היה להתפרנס ממנו. בגיל 16 הוא ערך את הבכורה בקבוצה הבוגרת, ובגיל 17 כבר כבש 17 שערים אשר קידמו את קבוצתו אמפולי לליגה השלישית באיטליה. קאסטלני היה שחקן אלגנטי, קשר טכני ומוכשר מאד שהיה לו כישרון רב בהבקעת שערים. בעונת 1928/29 הוא הבקיע 22 שערים כולל 5 שערים במשחק אחד, שיא שטרם נשבר על ידי אף שחקן אמפולי עד היום (מעניין שבליגה אז שיחקה עם אמפולי בליגות הנמוכות של איטליה קבוצה בשם יובנטוס ארצו). באופן די טבעי הוא היה הצאצא הראשון של מחלקת הנוער של אמפולי אשר שיחק בליגה הבכירה, הסרייה A. הוא עשה זאת במדי ליבורנו, הקבוצה השכנה מטוסקנה שם קיבל את המספר 10 מספר פעמים. עם זאת, הקבוצה לא הצליחה וירדה ליגה, והוא הבקיע רק שלושה שערים במדיה. הוא נשאר עוד שתי עונות בליברנו ולאחר מכן עבר לקבוצה ויארג'ו, לתקופה קצרה. בשנת 1934 הוא חזר לאמפולי לחמש עונות נוספות. הוא שיחק במדיה 145 משחקים וכבש 61 שערים, ורק לאחרונה שיאו נשבר על ידי פרנצ'סקו טאבאנו ומאסימו מאקארונה. כשהוא חזר לאמפולי, בשנת 1934, הזמנים היו שונים. המועדון שינה את שמו ל-Dopolavoro Interaziendale Italo Gambacciani, על שמו של צעיר פאשיסט אשר התגלה במהלך "המצעד על רומא" של שנת 1922, אשר העלה את מוסולוני לשלטון. האופוזיציה המסורתית לפאשיזם לא דעכה באמפולי, דבר שהוכח בשנת 1934 כאשר בחירות פנימיות לוועד העובדים בסקטור ייצור הזכוכית נוצחו על ידי איגוד קומוניסטי. ההתנגדות הראשונה לנאצים מסביב לאמפולי החל בתחילת שנת 1944 ונמשך במתקפה על השלטון הנאצי. עם זאת, הרדיפות כנגד מתנגדי השלטון נמשכו בחודש מרץ 1944, כאשר 100 אנשים גורשו. קארלו קאסטלני גורש לבסוף על ידי הנאצים למחנה מטהוזן שם נפטר מדיזנטריה, לפי עדויות של אנשים נוספים שהיו במחנה, ושרדו. היום, על שמו נקרא האיצטדיון העירוני של אמפולי. קאסטלני לא זכה לראות את קבוצתו האהובה, וקבוצת ילדותו ובגרותו בליגה העליונה. למעשה, הוא היה שחקן ששיחק רק בליגות הנמוכות. האם היה מוכשר במיוחד? האם היה שחקן שיכל להגיע לרמות הגבוהות? לעולם לא נדע. כנראה שלא, אחרת אולי היה מגיע. אבל הסיפור שלו ממחיש את התקופה החשוכה והמורכבת של איטליה עד סוף מלחמת העולם השנייה, ומראה גם על איכותה של אמפולי כיום, שהיא עיר בסך הכל בגודל של נס ציונה וקריית גת, ומגיעה להישגים נאים בליגה העליונה כבר שנים רבות. https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/736x/81/85/1d/81851d8248da33aaac325142b15563d0.Xxx מקור: The Empoli Hero Sent To His Death At Mauthausen - TheInsideLeft
היריבות בין יובנטוס ופיורנטינה - רוברטו באג'ו, גביע אופ"א והסקודטו האבוד של 1982 http://1.bp.blogspot.com/-wXJcgn4eWow/VRXxoF07eoI/AAAAAAABky4/PKk8XYBMugI/s1600/fiorentina%2B1982%2Behf.Xxx קרוב מאד לעיר העתיקה של פירנצה, יש פאב בשם Antico Becccaria. הפאב הוא בית לאוהדי פיורנטינה, וקירותיו מעוטרים בצבע סגול. התפריטים כוללים כריכים אשר קרויים על שמם של שחקני עבר, והווה, של מועדון הכדורגל פיורנטינה. ניתן אפילו לרכוש בקבוקים של "בירה פיורנטינה" - בירה בבקבוק עם סמל המועדון. יש גם תפריטים מעוצבים יותר, "מיוחדים" יותר, אשר בתחתיתם לא תמצאות מילים כמו "להתראות", אלא למטה יהיה כתוב "Juve Merda". המשמעות ברורה. הפאב הוא אנקדוטה מעניינת לשנאה שיש לפיורנטינה כלפי יובנטוס. אין אף מועדון באיטליה שאוהדי הקבוצה מתעבים כמו יובנטוס. הנושא מורגש היטב ברחבי העיר ערב משחקים מול היריבה מהצפון. היריבות בין המועדונים הייתה על אש קטנה עד עונת 1981/1982. עונה זו, נגמרה בתוצאה מעוררת מחלוקת, תוצאה שמעוררת זעם בקרב אוהדי ה-"La Viola" עד היום. התואר היה מעבר לפינה. פיורנטינה עשתה את המסע לסרדיניה למפגש מול קליארי בידיעה שהסקודטו הראשון מאז שנת 1969 נמצא בידיהם. קליארי נאבקה נגד הירידה לליגה השנייה, והייתה צריכה את הנקודות. יובנטוס מצידה פגשה את קטאנזרו, מועדון ממחוז קלאבריה אשר נמצא "בשפיץ" של המגף האיטלקי בדרום המדינה. קטאנזארו, הייתה במרכז הטבלה. היא לא נאבקה נגד הירידה או על מקום בתחרות אירופאית לשנה העוקבת. פיורנטינה נכשלה במשימתה לנצח בקליארי, והמשחק הסתיים בתוצאת תיקו, 0-0. פיורנטינה הבקיעה שער שנפסל בשל דחיפת השוער היריב, ומנע מפיורנטינה לנצח 1-0. אירוע מעורר מחלוקת נוסף התרחש בקלאבריה. קטאנזארו טענה לפנדל במחצית הראשונה, שלא נשרק לזכותה. פנדל שהיה יכול להעניק לפיורנטינה את סקודטו מספר 3. אוהדי פיורנטינה טענו כי השופט החליט לטובת יובנטוס, ושלל מהם את הסקודטו. הזעם על חוסר הצדק, לטענתם של אוהדי הויולה, ודובר הקבוצה, ג'אנקארלו אנטוניוני, צעק בתקשורת - "הם גנבו מאיתנו את התואר!" הוא טען. אוהדי יובנטוס חגגו את הסקודטו ה-20 שלהם, ובפירנצה צעקו את הסיסמה - "beglio secondo che ladri" - עדיף להיות שניים, מאשר גנבים". כשהקלאצ'ו שלט בעולם - יובנטוס מכניעה את פיורנטינה בגמר גביע אופ"א של 1990 http://lh5.ggpht.com/_6Xc-9w9b29M/TLdWW8muQ0I/AAAAAAAABOg/fVgNT0Qletw/s800/8990%20FIO.Xxx עונת 1989/1990 הייתה שייכת לנאפולי ודייגו מראדונה עם הסקודטו השני של הקבוצה מבירת קמפניה. את גביע האלופות הניפה מילאן של סילביו ברלוסקוני ושלושת ההולנדים. על גביע אופ"א נאבקו פיורנטינה של רוברטו באג'ו ויובנטוס, שמאמנה היה דינו זוף. בתקופה ההיא גמר גביע אופ"א היה מחולק לשני משחקים, בית וחוץ. כעונש על התנהגות האוהדים בחצי הגמר מול ורדר ברמן, פיורנטינה נאלצה לנדוד 300 ק"מ דרומה מביתה, אל אבלינו, מדרום לנאפולי, ולארח שם את משחק הבית מול יובנטוס. במשחק הראשון יובנטוס ניצחה בביתה 3-1. אבל המשחק הזה אף הוא לא היה חף ממחלוקת. זאת, כאשר השופט הספרדי התעלם מדחיפה של שחקן יובנטוס, פיירלואיג'י קאזירגי, על שחקן פיורנטינה. העבירה אשר פספס, לכאורה, השופט, הובילה לשער עבור יובנטוס. בראיון לאחר המשחק, שחקן פיורנטינה אשר נדחף, צ'לסטה פין, צעק לעבר מאמן יובנטוס "ladri" - "גנבים" - מול התקשורת. משחק הגומלין נגמר בתיקו 0-0, ויובנטוס זכתה בגביע אופ"א של 1990. רוברטו באג'ו - התכשיט של פיורנטינה נמכר בסכום שיא ליריבה השנואה http://d3t1wwu6jp9wzs.cloudfront.net/wp-content/uploads/2016/05/cats_04760_immagine_obig.Xxx ההפסד בגמר גביע אופ"א לא יהיה הדבר הגרוע ביותר שאוהדי פיורנטינה יחוו בשנת 1990. בקיץ התפשטו שמועות שנשיא פיורנטינה, פלאביו פונטלו, שוקל למכור את כוכב הקבוצה, רוברטו באג'ו. באופן צפוי, היריבה הגדולה יובנטוס הייתה מוכנה לשלם סכום שיא - 8 מיליון ליש"ט. מהומות פרצו בפירנצה לאחר מכירתו של באג'ו. האוהדים התבצרו במטה הקבוצה וכתבי עיתונות תיארו השלכת לבנים, כיסאות ומשקאות אלכוהוליים על משרדי הקבוצה, על ידי אוהדים זועמים. יומיים לאחר המכירה, הנשיא פונטלו נאלץ להתלוות על ידי המשטרה לאיצטדיון ארטמיו פראנקי, בזמן ש-50 פצועים ו-9 עצורים נרשמו. לקראת חזרתו של באג'ו, במדי יובנטוס, לפירנצה, כתב ג'אנקארלו רינאלדי, אוהד פיורנטינה מפורסם אשר בין השאר כתב את הספר "עשרים משחקים גדולים בהיסטוריה של הקאלצ'ו": "האווירה הייתה הלחוצה ביותר שאי פעם זכורה לי במשחק כדורגל, כשמתח אדיר היה במגרש וסכנה ריחפה באוויר. היה חשש גדול מאלימות. באג'ו ספג קריאות בוז אדירות וקללת במהלך המשחק. למרות זאת, כאשר יובנטוס קיבלה פנדל הוא סרב לבעוט אותו. באג'ו הוחלף ועזב את המגרש כאשר צעיף של פיורנטינה נזרק לעברו על ידי הקהל. באופן בלתי מפתיע, אוהדי יובנטוס לא אהבו את "המחווה" לבאג'ו. היריבות בין המועדונים מאז 1982 הייתה גדולה, ובשנים הגדולות של באטיסטוטה במדי פיורנטינה הן נאבקו לא פעם. זהו ללא ספק, לפחות לפי דעתי, מהסיפורים המרתקים בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי. לקראת משחקה של פיורנטינה בבית מול יובנטוס ביום א' הקרוב, תנסה פיורנטינה קצת להפריע ליובנטוס בזמן שהיא משייטת לתואר סקודטו נוסף. אוהדי ה-"La Viola", בוודאי ישמחו לקלקל, ולצעוק בקולי קולות - "grazie a Dio non sono gobbo" ("תודה לאל שאיני גיבן" - כינוי גנאי לאוהדי יובנטוס). http://img.bleacherreport.net/img/images/photos/003/644/893/hi-res-da87c02e3f614ea7f70c882aa7d7241a_crop_north.Xxx?w=630&h=420&q=75 בתמונה - השחקן המוכשר ביותר של פיורנטינה מאז גבריאל באטיסטוטה. פדריקו ברנרדסקי. מקורות: Remembering the 1990 UEFA Cup Final Between Juventus and Fiorentina | Bleacher Report Fiorentina v Juventus: a rivalry stoked by 'theft', Roberto Baggio and machine guns | Football | The Guardian Once upon a time in Europe - UEFA Cup Final 1990 Juventus vs Fiorentina | IFD Never forgotten: The penalty that sparked Fiorentina’s hatred for Juventus |
