אני הולך לבקש את הכסף חזרה על הליג פס שקניתי. היה לי באג בזמן המשחק של גרין ביי, הראה לי 2 אינטרספשנס של רוג'רס בלאמבו פילד. העיקר הניצחון, אחלה הגנה, שבוע הבא סן דייגו לפני הביי.
מצטער אם אני ממשיך לא לחדש כאן כלום, אבל עדיין, לא נראה לי שאני מכיר עוד ספורטאי, בטח ברמה הזו, עושה דבר כזה בצורה כזו קיצונית. Tom Brady Is The Biggest Bargain In Sports http://blogs-images.forbes.com/alexreimer/files/2015/10/Tiled_Full.Xxx
כשיש לך אישה שמביאה הביתה 44 מיליון בשנה אז אתה יכול להרשות לעצמך להתפשר על משכורת למען הקבוצה, למרות שעדיין זה ממש לא מובן מאליו. אבל כל מה שמעניין את בריידי זה קודם כל למצות את הקריירה שלו מבחינה הישגית עד כמה שניתן וכל השאר הוא משני. אגב, בריידי בינתיים עם נתונים יותר טובים מעונה היסטורית שהייתה לו ב2007 ובשבוע הבא נראה שהולך להיות טבח לא קטן באינדי.
הדעה שלי על טומלין והיילי לא השתנתה והם עדיין שני חצילים ומיידופים אבל חייב לתת מילה טובה על הפלייקול בסיום. סוף סוף קצת ביצים. משחק חוץ שאתה אמור להפסיד, ה-QB שלך נראה כמו פח אשפה מהלך ואיכשהו הגעת למצב שאתה צריך לעבור יארד מסכן כדי לצאת עם הניצחון. יש לך את ה-RB הכי טוב בליגה אז אתה שם את הכדור בידיים שלו ושולח אותו להביא לך את הניצחון. כמו שצריך. גם אם לא היה עובד זה עדיין היה המהלך הנכון. יש רק מאמן אחד בליגה שהיה קורא מהלך דומה בנסיבות האלו וכולנו יודעים מי הוא (רמז: לא ג'ון פוקס) (רמז 2: גם לא פיט קארול)
מסכים, אבל מה שג׳ון פוקס כן עושה זה מכניס קצת סדר, בונה הגנה יציבה ומשתמש בכלים הקיימים כדי להוציא יותר. אחרי שנתיים-שלוש ההשפעה שלו כבר מתפוגגת. ואז אפשר לחשוב על מאמן טוב יותר עבורנו. לפוקס גם יש תכונה בלתי נסבלת בראיונות שגורמת לו להגיד ״you know" כל רגע. יש לי תחושה שהוא וגייס מריצים את פורטה ומצמידים לו סטטיסטיקה מעולה כדי לנסות להעיף אותו ולבצע איזה טרייד עליו. העניין הוא שאם נהיה אובייקטיבים וריאליים ונתחשב בחוזה שלו הוא לא שווה יותר מטרייד על סיבוב שלישי (אולי שני). מבחינתנו הוא שווה הרבה יותר מזה אז כולי תקווה שהוא יישאר, מה גם שהוא מראה סימנים שמעידים על רצון להישאר איתנו עד הסוף. אגב, הופעה טובה מאוד של הסטילרס אתמול בהתחשב בנסיבות.
הוא ההגדרה של בינוניות. אני לא מתפשר על בינוניות מהמאמן שלי. אני מבין למה אחרי הזוועות של טרסטמן חלק מאוהדי שיקאגו כן אבל זה לא יביא את הפרנצ'ייז לשום מקום. אין הווה, וגם העתיד לא נראה משהו כשהחציל הזה מאחורי ההגה. מבחינה הגנתית אני יכול לומר שיש לכם מזל שויק פאנג'יו הסכים לקחת את משרת ה-DC אחרת גם האשליות שהצליחו למכור לך בשבועיים האחרונים לא היו מתרחשות. הוא מאמן הגנתי מצויין שיודע מה הוא עושה ובניגוד למסורת הרגילה הוא לא אחד החברים של פוקס שעבדו איתו כל הקריירה (סטייל דל ריו האידיוט) אלא מינוי מקצועי נטו שיש מצב שאפילו הגיע מראיין פייס ה-GM כי הוא באמת היה האופציה הכי איכותית בשוק ולא מעט קבוצות נאבקו עליו. זה לא ממש עובד ככה. אולי ב-NBA אבל לא ב-NFL. זה לא שג'נגרל מנג'רס ברחבי הליגה מתלהבים מעוד משחק של 100 יארד ו-2 TD משחקן שהם מכירים כבר 6 שנים. הערך שלו יורד עם כל נגיעה שהוא מקבל. תחשוב על שחקני NFL וראנינג בק'ס בפרט כמו על מכוניות ואני בכוונה לא רוצה לרדת לתיאורים יותר מעליבים (או שכן - תחשוב על לוחמי מנדינגו אחרי כל קרב שלהם.). אני יכול להרגיע אותך, הוא לא הולך לשום מקום. אני לא רואה שום קבוצה שתזרוק עליו יותר מבחירת סיבוב 4 והאמת היא שאם אני חושב על זה עוד טיפה אני גם לא רואה שום קבוצה שהוא בדיוק מה שחסר לה. האופציה שג'רי ג'ונס יירד מהפסים תמיד קיימת אבל אני לא חושב שזה הולך לקרות. לא מסכים בקשר לסטילרז והם לא היו שווים ניצחון אבל אף פעם לא מזיק כשאתה משחק מול קבוצה עם 5 שחקני OL פצועים. אם כי זה לא ממש תירוץ וסן דייגו היו צריכים לשנות את ה-game plan שלהם הרבה יותר מוקדם במשחק כשהם ראו שהקו לא מצליח להגן על ריברס מול אינספור הבליצים שהסטילרז שלחו ולעבור למשחק שמבתסס על מסירות מהירות וקצרות וסקרינ'ס במקום ראוטים ארוכים שמצריכים זמן כדי להתפתח. הם עשו את זה רק בחצי השני וברבע האחרון ריברס באמת טחן אותם בלי בעיות אבל זה היה מאוחר מדי כי הסטילרז תמיד נשארו במרחק פוזשן עד שבסופו של דבר זה התפוצץ בפנים. *אגב, הייתה שערוריית שיפוט בנוהל ב-2 דקות האחרונות כשאחרי הקיקאוף של סן דייגו אחרי ה-TD שלהם השעון המשיך לרוץ ונשרפו לסטילרז 18 שניות מהדרייב האחרון. זה בסופו של דבר לא השפיע כי הם הצליחו לתקתק TD על הבאזר אבל במידה ולא... OH BOY.
איזה ניצחון של הג'איינטס, סליחה על התגובה המאוחרת. היה משחק לא טוב שלנו וידעתי את זה גם במהלכו, ואז פתאום בדרייב האחרון זה הכה בי: במקום שלאיליי יהיה את בקהאם, קרוז ורנדל על המגרש, היה לו את מיילס ווייט, ג'רמי דייויס (נראה לי שלא תפסו מסירה רשמית אחת לפני כן) ודוויין האריס. עם זה הוא היה צריך לצאת לקרב דקה וחצי לסוף, מול הגנה לא טובה במיוחד אבל עדיין עם שחקנים טובים (באומן, לינץ', ריד ובת'יי) וכמובן game on the line. ואיליי הראה את הביצים שהוא לא הראה כבר 4 שנים. הוא באמת התחרפן. המסירה לדאנל (וגם התפיסה כמובן) הייתה פנטסטית. התגעגעתי לזה באמת, לתחושה המדהימה הזאת של לנצח משחק בזכות התעלות ברגעי האמת. זה בערך היה בכל משחק בעונת הסופרבול לפני 4 שנים וזה בהחלט מה שקרה אתמול בבוקר. ובאמת שבתחילת הדרייב לא הייתה לי אמונה. כל כך הרבה פציעות, זה לא נורמלי. ג'ון ביסון יוצא לך בתחילת המשחק עם זעזוע מוח, כאשר כבר אין את קסיאס וקנארד. אז שלושת הליינבקרים שלך בחוץ. ספגנולו שיחק בnickel package כמעט כל המשחק. ושני DE'S בחוץ... נראה לי שבראיין בולדינגר אמר את זה הכי יפה: "תנו לי שמות של יותר מארבעה שחקנים שהיו בהגנה של הג'איינטס". ברור שבליגה הזאת אין תירוצים, אף פעם לא שמעתי מאמן ששאלו אותו מה הייתה הסיבה להפסד והוא ענה "תשמע הפציעות האלה הורגות אותנו". הוא ירמוז לכך בכמה מובנים אולי, אבל בסופו של דבר גם הוא מבין שאין טעם ואתה חייב פשוט שהמחליף של אותו שחקן יתעלה. וחוץ מאיליי באמת שלא הברקנו יותר מידי, אבל אני דווקא לוקח את זה כדבר חיובי, שברגעים כאלה שאין לך כישרון האופי וה-hustle מפצים על זה. חשוב לראות שיש את זה בקבוצה. עכשיו נקווה לקבל כמה שחקנים בחזרה מפציעה, להוסיף כישרון למשוואה, ויאללה לרוץ. שני המשחקים הבאים הם מול הקאובויס והאיגלס - אם נצליח למצוא דרך לנצח את שניהם (ויקטור קרוז יחזור למקום בו הוא נפצע לפני שנה בדיוק?), אנחנו ב-prime position to say the least. עוד כמה נקודות מרחבי הליגה: *בפינת הפנטזי - עוד ניצחון לי, עוד הפסד לאליאור. סה''כ יש לי חיוך על הפנים. *טוד גורלי נראה כמו חיה רעה. רק לא נראה לי חכם מצד הראמס להעמיס עליו כל כך הרבה כשהוא חוזר מפציעה שכזאת. הם practicly משתמשים בו ב-50% מהמהלכים. וזה סבבה, ברור לכולם שהוא feature back והכל אבל זה לא צריך לקרות כזה מוקדם. רק שלא ייפצע שוב כי אני ממש נהנה לראות אותו כרגע. * מה לעזאעזל קרה לסיהוקס? עד שלשום הייתי עם אליאור באותה דעה שדאלטון זה לא בדיוק זה ושהוא חייב הכל פחות או יותר לאיי ג'יי גרין, אבל הוא הראה משהו מאוד מיוחד מול סיאטל. *עצוב לראות את בולטימור בלי טרל סאגס. עד דמעות.
פישר וסניד שמים זין על מה חכם ומה לא חכם. זאת השנה האחרונה שלהם להראות תוצאות לפני שהם עפים על טיל. הזכרתי את זה לפני שבוע אבל סט לואיס היא הקבוצה שהכי מרתקת אותי בליגה. יש שם כמויות של כישרון, בעיקר בצד ההגנתי (לא רק ה-DL, גם הסקנדרי טוב מאוד. TJ מקדונלד אחד הסייפטיז הטובים בליגה וג'נקינס+ג'ונסון כשהם על הכדורים הנכונים הם צמד לא רע בכלל) ששווים פלייאוף ומעלה והכל הולך לפח בגלל QB נכה וסקיל פליירז לא טובים מספיק. הם נתנו את אחת התצוגות ההגנתיות הטובות ביותר שקבוצה בליגה מסוגלת לתת נגד רודג'רס בלאמבו וזה עדיין לא הספיק לכלום. 3 החטאות פילד גול, שני איבודים מפגרים של פולס ברד-זון, פנאלטיז ברגעים קריטיים. 30 קאריז לגרלי זה הסיכוי היחיד שלהם לנסות איכשהו לכסות על כל הגועל נפש הזה ולנצח משחקים כמו בשבוע שעבר מול אריזונה אבל בשביל זה פולס יהיה חייב להתעלות טיפה על רמת החירייה שהוא מציג רוב הזמן. אם כי הוא לא האשם הבלעדי כי כשהם מגיעים לרד זון אין שום גיים צ'יינג'ר שהוא מסתכל ויכול לזרוק לו את הכדור. בריט, קוויק, קוק, אוסטין פשוט לא טובים מספיק. זה היה כזה פאתטי לראות אותם יוצאים לראוטים מול 7 דיפנסיב בק'ס של גרין ביי פעם אחר פעם אחר פעם. אף אחד לא הצליח לייצר רבע מרווח גם אם החיים שלו היו תלויים בזה. שילוב של כל מיני דברים כמו OL מחריד וחוסר יכולת לבסס דרייבים בלי לינץ' (רולס אחלה אבל הוא עדיין בן אנוש שזקוק לנתיבים שה-OL מספק לו בניגוד לבהמת המשא הטיבטית שמצליחה לנפנף 2 מגנים שחונקים אותה בבקפילד), שימוש מטומטם בג'ימי גרהאם* ופח אשפה מהלך על שתיים בשם קארי וויליאמס שלא מסוגל לעצור רסיברים קטועי רגליים. סינסינטי זרקו עליו איזה 12-13 פעמים במשחק ב->90% הצלחה לא כולל ה-TD ל-200 יארד ש-AJ גרין תפס עליו שהתבטל בגלל הולדינג. פשוט מחריד. תסתכלו על הדבר הבא: סיאטל ב-3rd and 11, מצב מסירה מובהק, וזאת המשימה שדרל בוול הגאון הנודע מטיל על הרסיבר הטוב ביותר שלו ואחת החיות ההתקפיות הדומיננטיות ב-NFL: פשוט בדיחה. וזה קורה מתחילת העונה, בכל משחק, יותר מדי פעמים. הרבה יותר מדי פעמים. תחשבו לרגע כמה ההגנה ממול שמחה לראות מפלצת כזאת לא נמצאת אפילו באיזור החיוג של הסטיקס. אין לי מושג לפעמים מה עובר בראש של מאמנים בליגה הזאת. זה אמנם בוול וכבר ראינו איזה קוף מפגר הוא יכול להיות אבל עדיין. בשביל זה שלחתם בחירת סיבוב 1 ואת הסנטר הפותח מהיחידה הכי גרועה שלכם? ומתי קארול יעשה לזה סוף בדיוק? אני עדיין לא קונה את סינסינטי. דלטון נתן תצוגה פושרת מינוס עם המון שטויות וזריקות מחרידות בנוהל (שרמן הפיל מהידיים שתי חטיפות) אבל היו לו מזל שממול שיחק קארי וויליאמס. לא משנה את מי סינסי בודדו עליו (AJG, אייפרט, ג'ונס, סאנו, סבתא של מרווין לואיס מהקבר) הורידו לו ביג פליי על הראש. המהלך שלו שהכי הרשים אותי במשחק בכלל לא היה מסירה אלא הזיהוי ברד זון שסיאטל הפקירו את כל האמצע ושינוי המהלך ל-QB DRAW, הוא יכל לקבל שם פיצוץ רציני מהחיות של סיאטל שהיה משבית אותו והוא עדיין התאבד על האנדזון כל הדרך ל-TD המיוחל. בפינת הפנטאזי - תהנו כל עוד אתם יכולים. בסוף הסטטיסטיקה ההזויה מהגהינום הזאת הולכת להתיישר. עם כל הניסים והנפלאות שקרו לי, וקרו לי, לא זוכר מצב שהייתה לי התקפה טובה יותר משל קבוצות עם 2 ו-3 ניצחונות יותר. הזייה שלא כתובה בכוכבים. אבל בחדר המיטות של לורה אנחנו עדיין לא בפאניקה. עדיין לא. בדרך אבל. שמישהו יגיד לפייטון היליס להיות בסטנד ביי.
והדבר הכי גרוע בשימוש הזה של גרהאם בפרוטקשיין הוא שהוא פשוט אפס מאופס באזורים האלה, ובכלל מביך בכל פעולה שכוללת Blocking. כמו לשחק עם שחקן פחות. מהצד זה נראה כאילו הם בטוחים שיש להם פה כפיל גרונק. מעניין מתי הם יבינו שמדובר פשוט ברסיבר מגודל.
עד כמה לעזאזל להיות בלוקר סביר זה עניין של כשרון? גרהאם ממה שזכור לי הוא אמנם לא במימדים של גרונקווסקי אבל הוא עדיין בחור של 6-פוט-5 ו-250 פאונד לפי מה שזכור לי. Sent from my GT-I9500 using Tapatalk
זה נראה לי די טכני. הרי אתה עומד מול שחקנים גדולים מאוד פיזית בעלי כוח מתפרץ ואתה אמור למנוע מהם להגיע למטרה שלהם, אבל בו זמנית יש חוקים מאוד ברורים לגבי איך אתה אמור לעשות את זה. יש גם את העניין שכמעט תמיד שחקני ההגנה יגיעו עם יתרון מבחינת תנופה. יכול להיות גם קטע אישי של כישרון מבחינת הבנה של המשחק. יש שחקנים (בכל הענפים) שלא משנה כמה תאמן אותם וכמה ניסיון הם יצברו, חוש המיקום שלהם פשוט לא משהו. לך תחסום כמו שצריך אם אתה לא נמצא בדיוק במקום הנכון ברגע הנכון. אם אני צריך לנחש - ברמה הכי גבוהה זה מאוד תלוי טכניקה ואימון טוב. אני חושב שמימדים פיזיים לא אומרים יותר מדי כי בצד השני יש שחקנים כמעט באותו גודל שיודעים בדיוק איך לעשות את מה שהם צריכים לעשות. אם אתה לא יודע מה אתה עושה הם יעברו אותך לא משנה כמה אתה גדול.
צריך לעשות הפרדה בין אופנסיב ליינמנים שזה התפקיד שלהם לבין שחקני סקיל. המאפיינים שפרנסואה מדבר עליהם תקפים לקבוצה הראשונה. אופנסיב ליינמן טוב זה 80% טכניקה ו-20% פיזיות. אצל הסקילז זה כבר פחות טכניקה ופיזיות ויותר עניין של רצון ואומץ (לא מדבר על ראנינג בק׳ס שחייבים לדעת to pick up the blitz ברמה סבירה אם הם רוצים לקבל סנאפס). ג׳ימי גרהאם הוא רכיכה שלא אוהב מגע פיזי. גם כששומרים עליו בצורה פיזית ומרביצים לו הוא מתפרק וחוזר לקונכייה. אין שום דבר שאפשר לעשות עם רכיכות שלא מחוייבות לחסום. הסיבה שהוא (וג׳וליוס תומאס נניח) מרשה לעצמו לזרוק זין כל הקריירה היא היותו ELITE RECIEVER שקבוצות מוכנות לאכול את הלקרדה איתו באספקט הזה בגלל שאר האיכויות שהוא מביא לשולחן. תסתכלו למשל על ה-Vine הזה ותגידו לי שהבן אדם רוצה לחסום אבל הטכניקה שלו פשוט לא מספיק טובה: Watch Aaron Nagler's Vine "Jimmy Graham. Mid-season form."
