פרו בול זה לא האירוע ההוא שמאטי אייס ואנדי דלטון הלכו ראש בראש עד השנייה האחרונה לפני שנה? אם כך, אתה בסביבה הטבעית שלך. מפרגן.
בקטנה על אודל כי לא היה לי זמן להגיב: מרגיש כאילו רק אחרי מה שהוא עשה במאנדיי נייט אנשים התחילו לדבר עליו כאחד הטובים בליגה. תמיד היה את ההייפ הבלתי פוסק, המהלכים המדהימים, תמיד מדברים עליו וכולם אוהבים אותו, אבל כאילו זה נגמר שמה והוא עוד לא בטופ 5 של אף אחד. עכשיו, נתחיל מזה שלדעתי זה תור הזהב של הרסיברים. קשה לי להגיד מי הטובים כרגע. יש לך את הדומיננטיות של בראון וג'ונס, אבל מה עם דמאריוס, בראיינט, קלווין, גרין ופיצג'רלד? מארשל בעונה מצוינת ונלסון פצוע. כוכבים עולים כמו וואטקינס, אלן רובינסון ואמארי קופר, כשכמובן יש גם את אודל ודיאנדרה הופקינס. ואני בטוח שפספסתי כמה. בקיצור, העמדה מוצפת בכישרון, אז קשה להצביע על בנאדם אחד. אבל באודל, לדעתי ואני ללא ספק משוחד, יש משהו מיוחד. וזה הרבה יותר מההיילייטס הלא נורמליים שהוא נותן כל שבוע. זה המוסר עבודה, הגישה. הרצון המטורף הזה לתת הכל במהלך הבא ולהיות הטוב ביותר. בדראפט שלו ניסיתי לחזור לעניינים אחרי שנה שהייתי מחוץ לעניינים בכל הנוגע לפוטבול, ואני זוכר שלפני הדראפט מאוד מאוד רציתי את אהרון דונלד. היו הרבה דיבורים על רסיבר בהקשר שלנו אחרי עזיבתו של ניקס ולא כל כך התלהבתי מהם, ובבחירה של אודל הייתי מאוד אמביוולנטי בגלל שדונלד היה על הלוח. ואז ראיתי את הריאיון הראשון שלו אחרי הדראפט ומאוד התרשמתי. הוא לא היה סתם עוד רוקי שנלחץ ומתרגש כשהוא עולה על הבמה. הוא עלה עם מין רעל כזה. אבל מי חשב שהוא יגיע לכאלה מספרים ולכזה stardom, בטח שתוך פחות משנתיים. ראוט ראנר מהרמה הגבוהה ביותר (דוגמא פשוטה - הslant&go שהוא דפק על הדולפינס, אומרים שאיליי והוא הם היחידים שידעו על המהלך הזה, תיכננו אותו לבד כי הם ידעו שהדולפינס מורידים את הסייפטי למטה כשיש סלאנט ראוט והקורנר פחות או יותר נותן לסייפטי לעשות את המשך העבודה. איך שאודל מוכר את הסלאנט זה פשוט מדהים לראות. עוד דוגמא נהדרת היא הראוט על ריצ'רד שרמן בשנה שעברה, וחוץ מזה בכל פעם ששמים עליו פרס קאברג' תענוג לראות את עבודת הגפיים שלו). חכם מאוד (יודע להתמקם ולהתאים את עצמו מושלם ב-zone coverage) אליאור נתן את ה-TD הראשון מול הדולפינס כדוגמא לשיווי משקל והשליטה הנהדרת שיש לו בגוף, איך הוא מכופף את הגוף התחתון, מודע לגבולות ועדיין מצליח לתפוס את הכדור. פנומן. וכמובן יש את הדברים שאי אפשר ללמד, שזה ידיים מפלצתיות בגודלן, האצה פסיכית וplaymaking ability. משפט יפה שאייק טיילור אם אני לא טועה אמר עליו, זה שהוא לא רץ את ה-40 הכי מהיר, אבל על המגרש אף אחד לא יתפוס אותו. וזה פשוט ככה. החיסרון היחידי שאני אולי יכול לחשוב עליו וגם הוא לא ממש נכון זה שלפעמים הוא מתקשה בתפיסות כשהמרווח מהמגן נמוך. אבל אני מניח שזה נכון כלפי כל אחד בליגה, ולאודל עוד אפשר לסלוח כי אין לו גוף גדול בכלל. וכמובן מעל כל זה יש את ה-SWAG שפשוט נוטף ממנו, אפשר לצחוק על זה ולא להתייחס לזה אבל לדעתי הוא מביא את זה בכל משחק וזה מה שמעלה אותו לרמות האלה. הוא סופרסטאר. יוצר רגעים מדהימים. הוא גם בחור טוב וצנוע שלא מפחד מאף אתגר ותמיד רוצה להשתפר. מפחיד לחשוב לאן הוא עוד יכול להגיע. דמות שראויה להערצה, ואני אכן שבוי בקסמו, לא אגיד שאני המעריץ מספר אחת, אבל בישראל אני אקח על עצמי את התואר הזה. אולי גם במזרח התיכון. רק שימשיך לתת לי רגעים קטנים של אושר. כרגע הוא ברצף של 6 משחקים עם 100 יארד, כאשר השיא הוא 8 של קלווין מלפני שנתיים. מי יודע, אולי עוד אחד הוא ישבור. מה שבטוח זה שלא יהיה קל מול ג'וש נורמן. אבל נראה לי שאודל מצפה לאתגר הזה בכיליון עיניים. משחק קשה מאין כמותו, מול קבוצה מושלמת ושאנחנו אחרי שבוע קצר, אבל ג'ון סטיוארט לא משחק ואולי אפשר איכשהו להפתיע. הרבה פרשנים משום מה הולכים עם הג'איינטס אבל אני עוד לא קונה את זה בכלל. נצטרך את איליי המשיח.
לא צפיתי שאודל יפיל TD של 50 יארד ו-DRC פיק סיקס, אבל בלי קשר, עוד מחצית אדירה של קאם. תמיד החזקתי ממנו יותר מהרוב אבל לא ציפיתי ליכולת כזאת מטורפת. מרוויח את ה-MVP ביושר.
גין הזה תופעה. התכלית שלו היא לתפוס כדורים. או שאני מפספס כאן משהו או שהוא באמת כמעט ולא תופס כדורים. עריכה: אליאור, אולי בקצב הזה באמת כדי שנגיד שלא ידענו ולא שמענו.
זה הסיפור איתו כל הקריירה. מהיר כמו שד אבל עם ידיים מחמאה. גורם לך להעריך עוד יותר את האודלים והחוליואים של העולם.
האמת שככל שהעונה הזו מתקדמת אני משתכנע יותר ויותר במנטרות שחזרו כאן בדיון לאורך העונה. המאזן המושלם של קרוליינה בטח לא יוביל לדברים חיוביים בפלייאוף. נקודה הרבה יותר חשובה: הצוות המסייע של ניוטון באמת מוגבל מדי. אני רואה משחקים שלהם, וכמה שהוא מדהים, הוא יכול היה להציג מספרים ומהלכים עוד יותר טובים עם צוות התקפי מסייע טוב יותר (דומה במובן מסויים למה שקורה עם ה-GOAT מגריין ביי לדעתי). חבל.
שחקן שחי על היכולת לגבות על המגרש את הטראש-טוק האינסופי שלו ופתאום לא מסוגל לעשות דבר על המגרש כי השחקן שמולו אלוהים = OBJ מתפרע.
