סיאטל בעונה שעברה = אין את ה-EDGE שהופך אותנו לחסינים מקסמים הזויים של יריבות אתמול = אין את ה-EDGE שמאפשר לנצח מבלי להסתמך על קסם משלנו (רודג'רס) אני עדיין מחזיק בדעה שבעונה שעברה הבעיה לא הייתה השמרנות במחצית הראשונה, אלא הפחד במחצית השנייה שגרמה למקארת'י לקרוא כמעט רק מהלכי ריצה בניסיון להריץ שעון כבר באמצע הרבע השלישי ולקייפרס לעבור לפריבנט ה-ר-ב-ה יותר מדי מוקדם. התנהלות טובה יותר הייתה מונעת בכלל סיטואציה שבה סיאטל יכולה להביא את התחת והקסמים שלה כדי לנצח את המשחק ההוא. זה ה-EDGE שחסר. אתמול, אותו דבר. התנהלות טובה יותר (למשל תגובות טובות יותר לשינויים בהתקפה של AZ במחצית השנייה) יכלה אולי להוביל למצב שלא היינו צריכים קסמים מצידו של רודג'רס כדי לשרוד. זה EDGE. כמו שאמרתי, יש מספיק כישרון כדי ללכת ראש בראש וזה לא רק רודג'רס. יש איכות בקו התקפה הזה ויש איכות בהגנה. לא עילית, לא הרבה פרו-בולרס, אבל איכות. יש יותר ממספיק חומר לעבוד איתו.
במובן מסויים זה קצת מזכיר לי את ארסנל ו-ונגר. אתה מדבר על פרדוקס ואני מדבר על סטטוס קוו מתסכל שאין מי שיבוא למאמן ויגיד לו: ״חביבי, זה לא מספיק. שלום ותודה על הכול.״ ההבדל הוא שבארסנל גם אין איזו דמות כמו רודג׳רס שהוא גיים צ׳יינג׳ר וכזה שצריך לזכות בתארים בגלל הכישרון שלו. הייתי מצפה מסופרסטאר בסדר גודל כזה לאיזה urge לדרוש דברים שונים. יכול להיות שאני מושפע יותר מדי ממעמד הכוכב ב-NBA. ואני מבין את כל מה שרשמת, פשוט קשה לי להפנים את ההתנהלות הזו בעולם הספורט. אגב, עוד משהו שעניין אותי. מה שחקנים עושים בפגרה? כלומר, זו חתיכת פגרה.
איזה זריקה מטופשת של ווילסון, מה הוא חשב לעצמו. כך או כך, הקו הגנה של הפנתרס הולך לחגוג היום. כל קבוצה אחרת והיה אפשר לקפל את הבאסטה ולעבור לסטילרס ברונוקוס אבל אל תשכחו במי מדובר פה. לא יכול לחכות לנס ההזוי הבא ב4 ו59
סיאטל נראים מתים. לא זוכר מתי הם לא הצליחו לעצור אפילו מהלך אחד ברבע של פוטבול. כל מהלך, אפילו ריצה ליארד או שתיים.
פעם שנייה ווילסון זורק כמו מחבל, פעם שנייה הכדור נוחת בידים של הפנתרס. אפשר להגיד הרבה דברים על ווילסון והחסרונות שלו, אבל קבלת ההחלטות שלו בדרך כלל טובה מאוד. מתחיל להביך קצת האמת.
פתחתי עכשיו את הטלוויזיה ומה קורה פההההההה אריזונה קרוליינה. משחק כזה מעניין אני לא זוכר Sent from my Nexus 5 using Tapatalk
