Super Bowl LIX

לא יודע מתי המשחק אי פעם התחיל כדי שהוא אשכרה ייגמר. אוהדי שיקאגו אמורים לקבל חדשות כאלה בברכה כי הן מבטיחות המשך הסרחות והבטחת בחירת דראפט גבוהה. העונה גם ככה לא הולכת לשום מקום.

יצא לי לחשוב על זה תוך כדי המשחק. אני קונה שיחזור בסופרבול בתקווה ש-2 הקבוצות יהיו בהרכבים חזקים (האמת שמבחינת ניו אינגלנד לא חובה). זה היה FOOTBALL PORN ומשחק פוטבול אולטימטיבי שבליגה נורמלית וברמה גבוהה היינו מקבלים אחת למחזור או שניים. כשאני כל הזמן מלכלכך על אירגונים, GM's ומאמנים זה בגלל רף ששתי קבוצות כמו סיאטל וניו אינגלנד מעמידות. אני בחיים לא אעשה הנחה ל-GM's ומאמנים של QB's כמו רודג'רס, רות'לסברגר, בריז, ריברס שלא מצליחים להתקרב בכלל לדגדג רמה של פוטבול כמו שראינו אתמול. זה בלתי מתקבל על הדעת בעיניי.

בגלל זה כשאני שומע אפס מאופס כמו מייק מקארת'י מדבר בצורה הבאה:


בא לי לירות למישהו* בראש. HIGHLY SUCCESSFUL עאלק. יא חתיכת יצור רמאי שחייב את כל הקריירה השקרית שלו לאיש אחד. והטיימינג. הפאקינג טיימינג שהוא מצא כדי לשחרר את ההצהרה הזאת. פחות מ-24 שעות אחרי שהקבוצה שלו התבזתה מהשנייה הראשונה עד האחרונה מול אחת הקבוצות העתיקות והשמרניות ביותר בליגה, שבוע אחרי שאחת ההגנות הגרועות בליגה עצרה את ההתקפה שלו על 10 נק' בבית, במאזן 4-5 עם שלושה הפסדים רצופים. אלוהים ישמור מאיפה כל האפסים האלה נחתו עליי מאיפה.



*מישהו=עצמי.

 

ניצחון עצום בחשיבותו, גם כי שאר הקבוצות בדיוויז'ן ניצחו וגם להמשך העונה. מאזן 3-6 כשהמשחקים הבאים הם הברס והבראונס. ובלי לזלזל - צריך לנצח אותם. אנחנו מגדילים את ה-margin for error לקראת 5 המשחקים הקשים בסוף העונה וזה מעולה. כנראה שיהיה אפשר להפסיד שלושה ועדיין להיכנס. מי היה מאמין.

כמו כל ניצחון העונה זה הרגיש כאילו הרבה שיט רנדומלי קרה ובמקרה סיימנו עם יותר נקודות על הלוח. אבל אני לא יכול להכחיש שלקבוצה הזאת יש אופי, בעיקר בצד ההגנתי. לנדון קולינס עם חטיפה קריטית (DPOY?), פתאום הפאס ראש קם לתחייה שצריך אותו יותר מתמיד, ולאורך כל המשחק הבנגאלס לא הצליחו לרוץ, כאשר גם באוויר הם לא ממש הבריקו. אהבתי.

זאת לא ההגנה הכי טובה בליגה, גם לא קרובה לטופ 10, אבל היא מתעוררת כשצריך ונותנת לנו תמיד הזדמנות לנצח. ומי שראה את הג'איינטס בשנה שעברה יודע כמה אפשר להיות מרוצה מהשיפור הזה.

אבל מה שאני באמת מבסוט עליו וחשבתי שעיניי בגדו בי כשראיתי את זה זה שאשכרה רשאד ג'נינגס הצליח לגמור את המשחק עם שתי ריצות לדאון ראשון. באמת בלתי ייאמן. לא חושב שהשגנו דאון ראשון על הקרקע כל העונה. אולי יש אור בקצה המנהרה.

 

אתם גרועים ויש לכם מאמן אידיוט אבל... עם מזל. נשמע שחזרתם ל-2008 ושנינו יודעים מה זה אומר בייבי.


אני כבר רואה את הניצחון 24-20 ב-NFCCG במשחק חוץ בסיאטל עם TD של 74 יארד בחצי דקה האחרונה של המשחק לוויל טיי ב-WHEEL ROUTE. הולך להיות אחד המרגשים.


סינסי בפרשת דרכים רצינית אגב. לא יודע לאן הם הולכים מכאן. הייתה תחושה חזקה של סוף עידן מארווין לואיס אחרי הפיאסקו בפלייאוף ואיכשהו הוא הצליח להרוויח שנה נוספת מאחורי ההגה. ואז הגיע החרא הזה עם Regression של דאלטון וירידה משמעותית ברמת הכישרון בכל חלקי הקבוצה. זה אמנם היה צפוי אחרי שהם איבדו בקיץ כל כך הרבה שחקנים אבל התפקיד שלהם היה למצוא מחליפים ולאמן בצורה שהדרוף אוף יישאר מינימלי אם בכלל יהיה קיים. במקום הכל התפרק. כלכלית החוזה של דאלטון לא דרקוני מדי והם יכולים להשתחרר ממנו בין אם על ידי טרייד (מאמין שהם ימצאו קונה) ובין אם על ידי CUT שיעלה להם 4.8M$ אבל השאלה הגדולה היא מה האלטרנטיבה כמובן. לא בטוח שתהיה אחת טובה יותר. אבל בכל מקרה הכל מתחיל ונגמר בשאלת מארווין לואיס וזה הולך להיות מעניין מאוד.

 

יצא גבר על רומו. אבל ממש.

 

לא יודע מה ספריוול נדלק על ריברס הקאובוי צעצוע הזה. רומו תמיד נראה לי הכי גבר מבחינת אופי מבין הקוורטרבקים הבכירים יותר.

רודג'רס באמת דושבג. שילוב בין ה-cali swag ויותר מדי זמן איכות עם קליי שהוא פלוס מינוס הדושבג הכי גדול בליגה. ראיתי גם לא מעט ביקורת עליו - מהסוג שמאוד רלוונטית לאור המצב הנוכחי של הפאקרס - שהבחור גם לא ממש מנהיג. גם אצלי הוא נתפס ככה. הוא התותח על שכשהדברים לא הולכים כמו שצריך מסתכל סביבו ומבכה את זה שהוא מוקף באפסים. יש משהו ספציפי מאוד בתיסכול שלו. כשבריידי מתוסכל למשל הוא משדר וייב של "תרימו את הרמה שלכם דחוף אם אתם רוצים לנצח". רודג'רס מתוסכל זה "כולכם גרועים אם אני לא עושה פה קסם אין לנו סיכוי איך נתקעתי עם היצורים האלה". גם אם הוא צודק, זה לא נראה הכי טוב ויש בזה משהו בעייתי.

 

מתוך דה-רינגר:
Even Philip Rivers Can’t Save the Chargers – The Ringer



Of course, Rivers doesn’t just lead the league in GIFs. Over his career, he’s been the league’s seasonal leader in passing yards, touchdowns, QB rating, completion percentage, yards per attempt (three times!), yards per completion, yards per game, completions, and attempts. He threw his 300th passing touchdown against Miami, making him only the ninth player ever to do so. Everyone else is in the Hall of Fame or soon to be in the Hall of Fame. (Since we’re talking about facial expressions: I can’t wait for Eli’s Canton bust.) And he’s top-15 all time in passing yardage.

Perhaps most amazingly, since being named a starter, Rivers has never missed a single game due to injury. He even played in the 2007 season’s AFC championship with a torn ACL and was ready for Week 1 just eight months later. At a position that snaps bodies like twigs, Rivers’s durability tells of a remarkable combination of physical strength, personal toughness, prudent decision-making, and probably luck.

All in all, Rivers has one of the most impressive statistical careers in NFL history. Few players have played with such high quality at such a high volume for so long.

עונה על השאלה אני מניח, אם כי באופן אישי אני פחות מתחבר לסגנון שלו. הוא סטטי מדי בתנועה שלו לטעמי.

עם ובלי קשר - רומו יכול להגיע לדנבר? אני קורא לא מעט ספוקלציות על זה. יהיה נהדר לעניין של הליגה אם זה יקרה.

 

רומו GOT GOOD THING GOING והוא לא מטומטם מדי בשביל להרוס אותו. מערכת היחסים שהוא פיתח בעשר שנים האחרונות עם ג'רי ג'ונס>>>>>>>>>>>>>לעשות ברט פארב כמו איזה פאתט. לזכותו של ג'רי ייאמר שמבחינת יחסי אנוש הוא הבעלים מס' 1 בליגה. הקשר שלו עם דמויות עבר נשאר מדהים גם הרבה אחרי הפרישה שלהם ולא זכור לי סיכסוך אחד או פרידה מכוערת שלו מאף שחקן או מאמן, כולל כאלה שהוא פיטר או הטיס בטריידים.

לדעתי זה דווקא בכלל לא רלוונטי למצב הנוכחי של הפאקרס. אין שום קטע "מנהיגותי" של QB שיכול להציל קבוצה שמפורקת בכל חוליה אפשרית כמו גרין ביי. מילא אם רק ההתקפה הייתה הבעיה, אולי הייתי זורם איתך . אבל זה לא המצב. אני חושב שההבדל המרכזי בגישה של בריידי לבין שלו הוא שהראשון מודע לכישרון של החבר'ה מסביבו שפשוט UNDER PERFORM ויכולים להתאושש מהר מתצוגת נפל בזמן שאצל רודג'רס בשנה האחרונה זה בעיקר ייאוש טוטאלי מהצוות המסייע. לא משנה איך הוא יתקוף את העניין, זה לא שג'ורדי יחזור ל-2014 עם ברך בריאה וזה לא שריצ'רד רודג'רס וג'סטין פרילו יקבלו אתלטיות מהשמיים וילמדו לרוץ ראוט'ס. כשמוסיפים למשוואה את העובדה שמדובר ב-QB שהתרגל לתפור לליגה את הצורה במשך שנים אז בכלל.

אם כבר אז אני מבואס רצח מקטע כמו זה: Aaron Rodgers calls Mike McCarthy criticism “ridiculous” | ProFootballTalk

יש מצב שמדובר בהזדמנות שלא תחזור עד הפרישה שלו ובמקום לסתום את הפה ולתת לכל האש שסוף סוף ניצתה באיחור של שנתיים לשרוף את הכיסא של האפס שמבזבז לו את הקריירה הוא יוצא להגנתו. זאת ה-הבעיה, במיוחד במקום כמו גרין ביי. הסיכוי היחיד לשינוי וזעזוע למערכת יכול לבוא רק ממנו ואם הוא משדר את ההפך הגמור אז הוא מוזמן להמשיך TO UNDERACHIVE עד סוף הקריירה מצדי.

(כמו שניתן להבחין, נשברתי נפשית (ופיזית אבל אני משחק אותה גיבור) מהעניין הזה ואני ואארון כבר לא עד להודעה חדשה.)

ברור.

כעיקרון זה תלוי מאוד איך סימיאן ייראה עד סוף העונה ואיך העונה של דנבר תסתיים. אם יקרה איזה נס הזוי ולא צפוי והוא יוביל את הקבוצה לגמר AFC נניח אז יש מצב שלא. אבל בגלל שהרבה יותר ריאלי שהוא ימשיך להתקשות ולאור המאבק המטורף בדיוויז'ן גם להחמיץ את הפלייאוף אני בכיף רואה את זה קורה ואפילו מייחל לזה מאוד. זה אמנם יהיה כרוך בפרידה מבחירת סיבוב 3/4 אבל יהיו לדנבר מספיק כאלה (החל מהשנה ניתן להעביר בטריידים גם COMP PICKS וזה עצום עבור קבוצה כמו דנבר).

 

שאלו פה האם רומו יכול להגיע לדנבר בשנה הבאה, ואני שואל - האם רומו יכול שלא להגיע לדנבר בעונה הבאה?

זה שידוך מאוד מתבקש שאני משוכנע שיקרה. דנבר תצטרך פיגורה רצינית יותר בעמדת הק״ב, ועבור רומו הם כנראה הקבוצה היחידה שתשים אותו בפוזיציה של win now. אין לו זמן להיכנס לכל מיני פרויקטים ארוכי טווח עם צוות מקצועי חדש בפרנצ׳ייזים כושלים כרונית סטייל הג׳טס או שיקגו.

אליאור אני מקווה שהבחור שלך למאר ג'קסון עדיין בחיים. המסכן חטף שלשום 11 סאקים (11!!!) מההגנה של יוסטון בדרך להפסד שסיים את חלומות הפלייאוף עבור לואיוויל.

באופן כללי זה נדמה שבשבועיים האחרונים כל הפייבוריטיות בקולג׳ים חוטפות מפלות סנסציונליות. מעניין אם זה יימשך היום.

 

השאלה גם איזה רומו הם יקבלו (ראה ערך: לא מאנינג בסוף הדרך) ואיך קוביאק ודניסון (?) יתאימו את עצמם אליו, אם וכאשר.

יש שם חומר התקפי לא רע בכלל למשחק מסירה עם: תומאס, סאנדרס ונורווד. זה יכול גם לעזור להגנה שלהם לקבל יותר זמן מנוחה ואולי להתקרב יותר ליכולת של העונה שעברה. במצב כזה אני רואה אותה כחתיכת קונטנדרית, וכל דבר שיכול לתת פייט רציני לפאטס זה טוב לתחרותיות של הליגה.

 

לא צריכה להיות איזושהי התאמה מיוחדת. השיטה של קוביאק די פשוטה והיא מבוססת בעיקר על היכולת להריץ את הכדור בצורה אפקטיבית במקום להטיל עומס בלתי אפשרי על ה-QB עם מיליון זריקות ו-READS במשחק (*שיעול* ברוס אריאנס *שיעול*, *מוות מאולקוס* מייק מקארתי *מוות מאולקוס*). המפתח הוא לפתוח את ההגנה על הקרקע ואז לנצל את תשומת הלב שהם מקדישים לראנינג בק באמצעות PLAY ACTIONS לרסיברים/טייט אנדס, בעיקר במרכז המגרש. בת'כלס אין הבדל מהותי בין סוג התקפה כזו לבין ההתקפה שהוא הריץ בדאלאס ב-2014.

עם מאנינג זה היה בעייתי בגלל שהוא התרגל במשך 16 שנים להיות שריף שמריץ את המופע הפרטי שלו לבד בזמן שהמאמנים צופים מהצד ובעיקר לא מפריעים. עם רומו זה לא אמור להיות המצב.

בכל מקרה חלאס לנחס את התרחיש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! די לדבר על זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מספיק להזכיר את זה!!!!!!!!!!!!!

טרבור פאקינג סימיאן הוא בעל הבית ו-QB העתיד עד שיוכח אחרת וכל מי שזה לא נראה לו מוזמן להזדיין מפה עם כל ה-QB's הפצועים והזקנים האלה שלא מצליחים לנצח גירסאות כושיות של טים טיבו.

לא צפיתי אבל אני כרגע מתחיל את היום השני של השבעה. לא ייאמן איזה זין. לא משנה מה יקרה אני אמשיך להאמין שהוא היה הסיכוי היחיד לתת פייט נורמלי לאלאבאמה בפלייאוף. כל ההפסדים הגדולים שלהם בשנים האחרונות היו לפליימייקרס מטורפים כמו קאם, מאנזיל וקארדל ג'ונס. הליינים ההיפותטיים בווגאס גם תומכים בזה. לואיוויל היו אנדרדוג של 11.5 נק' מול אלאבאמה במגרש נייטרלי. הקבוצה היחידה עם ליין נמוך מהם היא אוהיו סטייט (עם כל עשרות ה-1st rounders של אורבן מאייר שלוואיוויל יכולים לחלום עליהם) עם 10.5. כל השאר (מישיגן, קלמזון, וושינגטון וכו') עם ליינים גבוהים מזה.

לא נראה לי שהאפסט'ס המטורפים יימשכו היום כי המצ'אפים די קלילים על הנייר כרגיל כשמדובר במחזור לפני כל ה-RIVALRIES GAMES. אלאבאמה משחקים נגד איזה קולג' הזוי מה-FCS שבחיים לא שמעתי את השם שלו. אני לא אתפלא אם ייגמר שם 80 הפרש. מה שכן אני מתכוון להמשיך לשים עין על סאם ד'ארנולד הפרשמן QB של USC שמפגיז כבר למעלה מחודש ונראה כמו פרוספקט רציני ביותר ל-NFL ב-2018. אין לי מושג באיזה קטע הזוי הם לא פתחו איתו את העונה כי יש מצב שהיא הייתה נראית אחרת לגמרי והם היו מועמדים לגיטימיים לטופ 10, שלא לומר פלייאוף רחמנא לצלן אבל אני מסתפק בזה שהם מצאו את האיש שיחזיר אותם לקדמת הבמה בעונה הבאה כי נוף הקולג'ים זקוק להם.

 

האמת - לא מתגעגע לUSC. מעולם לא התחברתי אליהם ולכל הפריטי בויז מקליפורניה שכיכבו אצלם ב20 השנים האחרונות. תמיד הרגשתי שהם נהנים מהמעמד שלהם ומהחולשה של הפאק 10 ולא באמת עד כדי כך טובים. לא בכדי הרבה מהם היו כשלונות מהדהדים בליגה של הגדולים...

כנ״ל גם לגבי אוהיו סטייט מבחינתי, עוד פרוגרם ענק מבחינת מעמד ויוקרה שבעיניי נהנה מאוד מהחולשה היחסית של הקונפרנס שלו (לפחות ב10-15 שנים האחרונות).

לגבי דארנולד - אכן נראה ככוכב אמיתי. יש כמה פרשמנים מאוד מרשימים העונה בקולג׳ים בעמדת הק״ב. הוא מצטרף לאיסון מג׳ורג׳יה, פרנסואה מFSU, בושל מטקסס וכמובן גם הרטס מאלבאמה.
גם בגזרת הסופומורים יש כמה כוכבים רציניים כמו למאר ג'קסון וג׳ייק בראונינג.
לדעתי מחזורי הדראפט האלה יהיו הרבה יותר חזקים בעמדת הק״ב מהמחזור האחרון או הבא.