US OPEN 2006

תודה על כל הזכרונות, אנדרה. עולם הספורט איבד היום את אחד מהאתלטים הטובים שראה.

 

חחח יש מצב שאתה עוזר לי להבין? לא הבנתי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx

 

יש שידור ביורוספורט?

 

יום עצוב לשחר פאר: הובסה על ידי ג'אסטין הנין בשתי מערכות , 6:0 , 6:1.

 

זה היה ברור שהיא תפסיד אבל לא בצורה כזאת וגם אם זאת השחקנית הטובה בעולם...
הגיע הזמן לעלות רמה ולנצח גם את הגדולות או לפחות להתמודד בכבוד
נכון שהיא ניצחה כמה מהטובות בסבב אבל צריך גם לדעת לנצח את הנין,מוראסמו קליסטרס ואחרות
אבל לא נורא היא עוד צעירה יש לה הרבה מה ללמוד והיא העתיד שלנו

אז יאללה שחר!!!!!!!

בקשר לאגאסי-
שחקן ענק אבל הגיע הזמן הוא כבר מבוגר הוא לא יכול להמשיך אם שמתם לב במשחק האחרון נגד
בקר הוא בקושי זז במערכה השלישית והרביעית...
אבל הוא בין שחקני הטניס הטובים בכל הזמנים..
נקווה שהוא יתרום לטניס גם אחרי שהוא יפרוש..ואני בטוח שהוא יתרום!

 

לא צריך להתרגש גם מההפסד הזה, יש לה עוד מספיק שנות טניס בשביל לנצח את הגדולות ולהפוך לגדולה בעצמה.

 

שראפובה גדולה ממנה מקסימום בשנתיים ותראה את ההבדל.

 

קצת פרופורציות , הדברים המגוחכים שנכתבו כאן על אגאסי פשוט מעוררים בי תהיה מדוע בכלל כותבים כשלא חושבים עד הסוף. כאילו שלא ידענו שאגאסי יפסיד בסופו של דבר וכל מי שהוא יפסיד לו כן יתן לו כבוד כי הוא קודם כל ספורטאי ענק ולאחר מכן גם שחקן טניס עצום.

היכן הם כל אותם הספורטאים בייחוד במקצועות יחידניים הנמצאים בפסגת הקריירה שלהם בגיל 36 ? כנראה שאולי הם פרשו לכמה שנים וחזרו לאחר מכן לקבוצה שהצוות המשלים שלה היה אחד הטובים בהיסטוריה. כשמדברים על טניס צריך לדבר על טניס ולא לעשות השוואות מופרכות שלא תורמות במאום, תמיד ניתן להשוות בין דברים אבל צריך לעשות את זה באופן ענייני. ולאמר כשינצח את פדרר אז נדבר זו באמת בדיחה כפי שציין כאן אחד הכותבים, לא זו הייתה המטרה של אגאסי בטורניר הזה.

גם פדרר הגדול מפסיד ויש כאלו שיתפלאו לשמוע הוא אפילו הפסיד כמה פעמים לאגאסי עצמו, ואפילו בגמר של השנה שעברה אגאסי, אולי אם היה זוכה במשחקון במערכה השלישית לאחר שכבר הוביל עם שבירה ו30-0 יכול היה לזכות בתואר ולנצח את פדרר. אבל אפילו פדרר יודע שגם אם ישיג את כל התארים האפשריים, לעולם הוא לא יקבל את ההערכה ואת האהבה שאגאסי קיבל.

סיכום קצר שלי על הפרישה ועל האגדה ששמה אגאסי :

איך אפשר שלא היה להזיל דמעה(ות) יחד עם הספורטאי והאדם הענק הזה ?
מבחינתי לפחות השחקן המענג ביותר מעולם על מגרשי הטניס. לא סתם הרטיט אנדרה לבבות של מיליונים רבים כל כך בעולם, אין הרבה שחקנים שזוכים לכזה יחס מהקהל וגם מהעמיתים שלהם ורבים בכלל לא יזכו לכך, והוא השיג את הכל לא רק על המגרש אלא ואולי בעיקר מחוצה לו.
שחקן שידע לשמור על הפרופורציות הנכונות , הוא לא תמיד היה הטוב מכולם, הכישרוני מכולם, המהיר מכולם, החזק מכולם, אבל הוא תמיד היה עם הנחישות והידיעה שהדרך אל הדברים לא פחות חשובה מהמטרה.

יותר מכל היה אגאסי אנושי, יריבו הגדול ביותר סמפראס במשך שנים רבות נחשב לבלתי נגיש ואפילו מעט לא אנושי, הוא לא הקרין כמעט רגשות ופשוט בא לעבודה וניצח. עד כמובן למשחק ההוא מול קורייר באוסטרליה מעט לאחר מות מאמנו האהוב. אז ראינו שגם סמפראס הוא בשר ודם שיכול לבכות ואפילו להקיא על המגרש. היריבות בין השניים אולי מתארת יפה מאוד את הקריירה של אגאסי, בשיאו הוא היה שחקן שווה ואף עולה על השחקן הטוב בהיסטוריה(פדרר צריך לזכות בעוד קצת תארים עדיין), אבל ברגעים הרעים הוא לא התקרב אליו והיה עמוק בתחתית ממנה הוא הצליח לעלות בחזרה באחד הקאמבקים המדהימים ביותר שידע הספורט הזה. למרות השנים הקשות עדיין אגאסי נשאר אגאסי והיחס לו הוא זכה היה יחס של כבוד והערכה, לאחר ההשתקמות המדהימה והנישואים עם גראף ראינו אנדרה חדש בוגר יותר, בשל יותר ופשוט שחקן ואדם שלם.

לא הייתה לו את ההגשה הקטלנית שהשיגה נקודות חינם, לא היה לו את משחק הרשת המדויק, הוא לא תמיד זריז יותר מיריבו, אבל הייתה לו את חוכמת המשחק ואת היכולת להפוך כל כדור לווינר בין עם באיזה חבטת דרופ שוט קטלנית ובין עם באיזה חבטת גב יד בזווית לא אנושית. העוצמה הפיזית שלו יחד עם העוצמה המנטאלית הייתה מעוררת הערצה , לדוגמא החזרה מול מדבדב בגמר הרולאן גארוס לאחר פתיחה קטסטרופאלית עם הפסד קל בשתי המערכות הראשונות והפסקת הגשם ממנה הוא חזר אחר לגמרי לזכייה בתואר, או החזרה ההירואית מול בלייק בשנה שעברה. אגב במרבית הגמרים של הסלאמים שבהם הוא זכה חזר אגאסי מפיגור, הרב גוניות במשחקו תישאר לנצח בתור אחד מחמשת השחקנים הבודדים שזכו בכל ארבעת תארי הגראנד סלאם והיחידי מהעת החדשה.

הוא גם היה מנוצח ולעיתים נראה כאילו הוא מוותר על משחקים ומתעקש לשחק בסגנון הלא מתאים(ההפסד מול גרוז'יאן בפאריז לאחר הביקור של קלינטון), אבל בשנים האחרונות לפחות לא ראינו אף פעם את אגאסי מזלזל ולא נותן את כולו.

את מקנרו העריצו כי הוא היה כשרון מדהים וידע לעורר פרובוקציות, את קונורס אהבו כי הוא היה זה שעושה את הדברים נכון, אדברג היה ג'נטלמן וספורטאי למופת, סמפראס פשוט היה הכי טוב.
אבל אגאסי הוא אגדה, כי היה לו מהכל, גם טניס שבשבילו קמים לפנות בוקר כדי לראות את הנייט סשיינס מניו יורק – המשחקים אולי הכי מרגשים שיש, נוריד את האולי למרות שגם למלבורן יש מה להציע, גם אישיות כריזמטית וכובשת, וגם אנושיות אמיתית שניתן היה לדעת כיצד הוא מרגיש.

לפעמים מספיק היה רק להסתכל בעיניים ולראות את הרעב העצום או את התסכול הרב שיש לו(ההפסד הצורב במשחק הפרישה של סמפראס , מה שנתן עוד מוטיבציה להמשיך ולזכות בסלאם נוסף).
ולא נשכח את הדברים מחוץ למגרש, הקרן על שמו שמגייסת מיליונים ונתונת מענה לצעירים במצוקה, שאר התרומות שלו והיכולת לקדם את הספורט הזה בכל מקום.

זכורה לי אולי יותר מכל התגובה שלו לקפלניקוב המפונק שטען כי הטניסאים אינם מתוגמלים כראוי בהשוואה לגולפאים כמדומני, התשובה הייתה כזו- עם הכסף שהרווחת רק בטורניר הזה כדאי שתצא ותקנה קצת פרספקטיבה על העולם. הוא לא חשש לאמר את מה שהוא חושב ומרגיש, בתחילת הקריירה זה נראה לא תמיד טוב עם הסירוב לשחק בווימבלדון והמרדף אחר חוזי הפרסום, אבל עם הזמן וההתבגרות הכרנו את הצד הנבון והמורכב של השחקן העצום הזה.

כל כך נפלא ואירוני היה לראות את השחקן הוותיק ביותר בסבב עם גב גמור ששיחק מעט מאוד משחקים העונה, נראה רעב וטרי יותר מאשר יריבו הצעיר הכישרון העולה מקפריסין שצחוק הגורל ולאחר למעלה משלוש שעות מפרכות הצעיר הוא זה שמותח את השריר ואגאסי נראה כאילו המשחק רק החל למרות ששיחק יומיים קודם לכן למעלה משלוש שעות וקיבל זריקות קורטיזון.

מול בקר הכאב כבר היה בלתי אפשרי אבל עדיין אגאסי לא ויתר וראיתם שחקן שמנסה לרוץ ומתקשה מנסה להגיש וקורע את הגב("מעולם לא חשתי כך לאחר משחק -שלא אכפת לי בכלל מהמצב הגופני שלי" בראיון הפרידה לעיתונאים), אבל הוא לא פרש כי הוא לא הגיע כדי לפרוש אלא לגרום לנו לעוד כמה דקות של הנאה ורגעי קסם. הרי ביום רגיל אגאסי היה מטאטא את בקר הזה(וקשה לשכוח את ניצחון של אגאסי עליו בדרך לתואר ההוא בווימבלדון, וקשה עוד יותר לשכוח את ההפסד לבקר בחצי הגמר לאחר שבקר הובס במערכה הראשונה ושינה לחלוטין את תוכנית המשחק שלו ושיחק מאחור וניצח את אגאסי במשחקו שלו), אבל גם בהפסד כואב שכזה עדיין יכולנו ללקט עוד רגעי קסם, עוד מלחמה על כדורים אבודים, עוד ניסיון לעשות את הדברים אחרת כדי לנצח . למרות שזה לא הועיל זה היה מרגש.

הסיום עם הבכי בו למעשה ראינו מבוגר שיש בו את הילד שקולט שזו הפעם האחרונה שהוא ישחק טניס מקצועני מול קהל שכשזה ופשוט לא מוכן להשלים עם זה ורוצה שזה לא יגמר, האמת היא שגם הקהל לא רוצה שזה יגמר אבל אין ברירה .
האמת היא שכמו רבים חשבתי כבר שאגאסי היה צריך לפרוש לאחר הטורניר המופלא של השנה שעברה, אבל הוא לא הסכים ובצדק, הרגעים שהוא השאיר גם השנה ישמרו יחד עם שאר הרגעים הקסומים אותם נבקש לזכור כשאנחנו מדברים על אגאסי.

המשחק אולי הכי גדול שראיתי היה דווקא משחק אותו הפסיד אנדרה , משחק רבע הגמר מול סמפראס לפני חמש שנים, שני שחקנים הטובים בעולם בשיאם, הקהל הניו יורקי כהרגלו מחריש אוזניים בלילה(ואיך לכל הרוחות דווקא החבר הכי טוב שלי שקיבל הפתעה מחברתו לטוס לניו יורק, אסון מוצא כרטיסים בזכותי ומגשים בעצמו את החלום שתמיד היה לי – לראות את אגאסי משחק), משחק על שהוכרע רק לאחר ארבעה שוברי שוויון ללא שבירות בשום משחקון, עד כדי כך המשחק הזה היה צמוד ומותח.
סמפראס המשיך כדי להפסיד בגמר ולהיפגש שוב באותו מקום כדי לנצח את אנדרה בגמר(המאזן בין השניים אגב 20-14 לסמפראס) ואגאסי המשיך עוד ועוד.
רק תחשבו על כך שאגאסי הוא המבוגר מבין השניים , מה שמראה את ההבדלים ואת האהבה למשחק והדחף העצום שגרם לאגאסי להמשיך ולשחק מול כל הצעירים ולהיראות לפעמים כצעיר יותר ובעל כושר טוב יותר.

אז תודה לך אנדרה על כל רגעי הקסם שהענקת לנו, תמשיך לתרום היכן שאתה יכול וליהנות מהמשחק גם אם לא תהיה חלק פעיל מההיבט המקצועני ומי יודע אולי נראה עוד אגאסי צעיר בעוד כמה שנים משחק , אבל אף פעם זה לא היה אותו דבר למרות הגנים הטניסאיים הטובים בכל הזמנים.

 

גם המשחק של סאפין אתמול היה טוב, חבל שהרוסי לא ניצח.
אבל יוז'ני נתן תצוגת טניס מדהימה.