להפסיד 4:0 בגמר בתור אוהד זה משהו שלא שוכחים, אולי קצת כמו להפסיד 5:2 לשאלקה בבית. אין ספק, אוהדים צריכים להבין שהם יהיו למודי אכזבות, כי מה הסיכוי שלך לאהוד קבוצה שבאמת מנצחת? היה טורניר טוב, ועצם זה שאיטליה הגיעה לגמר מילא אותי שמחה. ועוד דבר, אין כמו הקסם של טורניר נבחרות. ליגת האלופות לעולם לא תהיה כמו זה.
גם אחרי שחלף לו הלילה איני מסוגל לכתוב על התקווה המסחררת, בוערת בקדחת, שבה מורחב גבול החלום, שאחזה בי לפני הטורניר/משחק הגמר. גם לא על העייפות, תשישות והשחיקה שמנעה מאיתנו להניף את הגביע. כמו כן, לא על החלטותיו ובחירותיו של פראנדלי. כל מה שאני מסוגל לזהות כרגע בדייסה שבראשי זהו עצב, כאב ואכזבה. http://uploads.upng.co.il/8f2461edc4.Xxx
