בחצר המלכות

VDGG הוא הקיצור הידוע של הלהקה המטורפת הזאת בהנהגתו של פיטר האמיל, אחד מגדולי המשוררים ברוק, ליריקה חודרת ועמוקה באלבומי הלהק וגם באלבומי הסולו שלו. המוסיקה שלהם מאד לא נגישה וקליטה, אני למשל לא אוהב את האלבום שלהם Pawn Hearts שנחשב בעיני רבים לאחד מ-10 אלבומי הרוק המתקדם החשובים. על ההשפעה של VDGG אין עוררין, אם אהבת אותם תשמע גם את Gentle Giant וגם להקה אמריקאית בשם Discipline (מומלץ מאד).

 

לגבי זה אתה צודק וגם אמרתי את זה בהודעה שלי. זה או שאתה אוהב עליהם או שאתה לא סובל אותם. בהעדר גיטרה (לרוב) המוזיקה שלהם מאד אגרסיבית שלא תהיה נגישה לכולם. איך אמר מישהו פעם: "החבר'ה האלה מנגנים על צלחות וסכינים". http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx

וטל, תודה רבה על המלצות נוספות.

 

טל, בנוגע לפאנק.
יש המון סגנונות מוזיקה שהם עניין של תקופה. אני לא חושב שמישהו ישמע את מה שבבורותם של אנשים מכונה כיום "מוזיקה שחורה" (כשלמעשה הוא פופ טהור, וגרוע). פאנק הוא כזה אבל הוא השתרש בגלל המיתיות, המחתרתיות ורוח התקופה. יש להקות פאנק שהיו טקסט פוליטי טהור והמוזיקה הייתה פחות חשובה מהמסר והתדמית. היא צמחה מהשכבות הנמוכות ודווקא בפאנק לאורך ההיסטוריה היו כמה נגנים לא רעים כמו סטיבן ג'ונס מהסקס פיסטולס. הייתה למוזיקה הזו משמעות אחרת ומבחינה מוזיקלית היא אכן שרדה שנים ספורות בלבד.
אגב, מתוך הפאנק צמחה סצינה אלקטרונית ראשונית וחשובה וגם מוזיקת הפוסט-פאנק המעולה עם להקות כמו ג'וי דיביז'ן והסמית'ס (שהמסרים החתרניים שלהם שואפים ישירות מהפאנק עם עטיפה נוחה יותר).
עכשיו אני חייב להיעצר על המושג מתקדם. מה זה מתקדם? הרי מה שהיה מתקדם פעם אינו מתקדם היום - ועדיין אתה יכול לאהוב אותו. קח למשל את השיר הזה (תעשה מאמץ ותקשיב), זה שיר שיצא לפני 25 שנים! בלי המכשור המתקדם שקיים היום, החבר'ה הללו סימפלו עבודה ב-workshop עם כלי עבודה מתכתיים והפכו אותם למוזיקה! אתה אומר לי שזו לא "התקדמות"? לדעתי זה לפחות ראוי להערכה.
אני מוצא שדווקא בפשטות יכולה להיות לא פחות גאונות. להוציא מוזיקה טובה מאורקסטרה זה לא פשוט וראוי לציון, זה בהחלט מפעיל אבל אותי באופן אישי מדליקה לא פחות הגאונות שבפשטות. הביטלס מוערכים בעיקר בגלל האלבום הלבן, אבי רואוד, סרג'נט פפר, אבל כשאני שומע את Please Please me, הראשון שלהם, אני מעריך אותם באותה מידה. כי שתי גיטרות, באס ותופים, בסנכרון מופתי, עושים מוזיקה נהדרת, קלילה ונעימה לאוזן, שכיף להצטרף אליה. וזהו. בלי אפקטים. בלי עריכה. כישרון נטו. זו גאונות. הם לקחו מה שהם הכירו מההתבגרות שלהם, כל המוטאון והמוזיקה האמריקאית שנתנה להם השראה, ועשו מזה פופ. וזה פופ מעולה. גם זו גאונות.

 

וכמעט שכחתי, רלוונטי לדיון -

אואזיס מוציאים אלבום חדש וכבר קבעו כמה מועדים להופעות... בארץ? הלוואי, אבל מניח שלא. עוד משהו לחכות לו.
סווייד מתאחדים באיזשהו הרכב שעוד לא ברור מה הוא (מניח שברנארד באטלר המובטל ייקח חלק... אבל אז מי יהיה הגיטריסט - הוא או המחליף?) וגם ייצאו להופעות. האמת? הספיקה לי ההופעה המצויינת של ברט אנדרסון בזאפה לפני שנה.

 

מבחינת תקופות לכל סגנון מוסיקה יש את התקופה הדומיננטית שלו כפי שציינתי באחת מהודעותיי הקודמות פה. את הפאנק אני לא סובל באופן אישי וחבל שהוא חלק מהאבולוציה של המוסיקה.

מתקדם זה אומר שילוב של כל מיני סגנונות והשפעות, מתקדם זה אומר שיר מורכב שבנוי מחלקים רבים ולא בנוי בשיטה הרגילה של בית-פזמון-בית-פזמון, אפשר להתווכח על הנושא הזה שעות.
לא כל משהו נסיוני הוא פרוגרסיב או אוונגרד, יכול להיות שראוי להערכה אבל לא הופך באופן אוטומטי למתקדם.

יש גם פשטות שהיא גאונית, יש מוסיקה מינימליסטית (אני אישית לא נמנה על חובביה) שקשורה לרוק המתקדם, מלחינים כמו פיליפ גלאס וסטיב רייך.
גם אני מת על הביטלס

 

אני חושב שלאואזיס ובלר יש כן משהו משותף- שתיהן להקות חביבות, לא מזיקות, מעניינות מעט מאוד. התקשורת הבריטית עשתה מנואל וליאם גאלאגר לנון ומקרתני ובמדבר היחסי של שנות התשעים שתי הלהקות האלה זהרו בחוסר פרופורציה לאיכות שלהן. מצטער לאכזב את ילדי הניינטיז כאן שגדלו עליהם וחשבו בזמנו שchampagne supernova זה השיר הכי גאוני שנכתב אי פעם, אבל גם בלר וגם אואזיס- שתי להקות בינוניות.

 

אם במוזיקה עסקינן , אז בזמן שחיפשתי ביוטיוב bohamian rhapsody,
איכשהוא הגעתי לקטע הבא. בן אדם מוזר שמפיק צלילים מהיד שלו.
הנה הקטע , מצחיק או מוזר
http://youtube.com/watch?v=IOyEw9bT8yQ

 

מג'יק פאי הוא שיר ראוי בהחלט, ואיט'ס גטינג בטר שווה בגלל הסולו גיטרה הקצר והנהדר שלו בסוף.
אני גם אוהב כמעט את כל השירים באלבום, אבל אפשר לקצץ מכל אחד מהם שליש מהזמן ואולי אפילו יותר.
אין סיבה שיהיו שירים של שבע וחצי דקות. זה פשוט ארוך מידי.
תראה, האורך הכולל של האבלום מורנינג גלורי הוא ארבעים דקות (והוא ממצה את עצמו בצורה טובה) לעומת בי היר נאו שהוא מעל שבעים דקות.

גיא, אני מניח שאתה צודק ופשוט הטעם שלי הוא יותר אואזיס מבלר. גם החבר'ה ממנצ'סטר היו הלהקת בריטפופ הראשונה ששמעתי, מה שאולי נותן להם עוד יתרון קטן של סימפטיה ונוסטלגיה לעומת בלר(שאגב שכחתי איך קוראים לעיר שממנה הם באו).

 

אני חושב שדווקא בלר בהאזנה ממושכת יותר יפתיעו רבים מכם בהשפעות והשילובים שלהם.

דיימון אלבארן אחד האנשים שאני הכי מעריך מוזיקלית.

 

בלר מקולצ'סטר.

והנה עוד אחד מהשמונים.

http://www.youtube.com/watch?v=HY7wuV_C1oI

איזה כיף.

 

http://www.youtube.com/watch?v=Jz3yLkHHpKs...all-t74482.html

 

יש פה חובבי בלאק סבאת'? איזה אלבומים שלהם מומלצים? שמעתי רק את שני הראשונים (את הפרנואיד גם קניתי לא מזמן, אלבום אדיר!).

 

שיר ענק של הקיור. הבאס בסוף גאוני.
להקה קצת מוזרה הקיור ובעיקר הסולן שלהם רוברט סמית' שבלינק עוד נראה כפי שנראה בימיו השפויים. כיום הוא שמן מאוד ומאופר בכבדות... לא מומלץ לבעלי לב חלש.
עוד שיר מעולה של הקיור מאותו אלבום (מעולה גם כן)

 

גיא באמת תודה על ההמלצה על a forest, שיר באס ענק... לא רוצה להפוך את הדיון הזה לדיון המלצות אבל מישהו כאן יכול לחשוב על עוד שירי באס אנגליים טובים מהאייטיז והניינטיז? בטח תגידו כל להיטי הסטון רוזס ובצדק, מאני פאקין גאון, אבל אני אשמח לשמוע על דברים אחרים שאני לא מספיק בקיא בהם :aaa12:

 

the seahorses,מנצ'סטרים,סוף שנות ה 90,ג'ון סקאוויר מהסטון רוזס מנגן שם:

http://www.youtube.com/watch?v=LFeh_LNNZNU&feature=related