סופרבול 60 - סיאטל סיהוקס זכתה בפעם השנייה בתולדותיה

הפספוס הגדול הוא שהצ'יפס לא עלו לסופרבול. כאחד שנכח במשחק ההיסטורי זה יכל היה להיות הסופרבול הגדול בכל הזמנים אם היינו מקבלים רימץ' למשחק המטורף הזה.
קיבלנו סופרבול מעפן ומשעמם במקום.

 

הדבר היחידי לזכור מהסופרבול הזה.

 

למה פספוס? אתה יכול לצפות בשידור החוזר מהעונה הרגילה.
מגיע לכל מי שקם למשחק אחד בעונה משחק כזה אפור.

זה בטוח לא הכי נוצץ שלהם אבל הכי חשוב מבחינה היסטורית.
אין יותר מגיע מלפטריוטס. הגנה שהתעלתה בפלייאוף,משחק ריצה הכי טוב בפלייאוף,אמויפי יהודי,ק''ב זקן שמשתעמם מהאירוע,קו התקפה הכי טוב בליגה ומאמן שממשיך לעשות בית ספר לכולם.

גדולים ומנוסים מגוף נחנקו במעמד הזה.משחק ההתקפה של הראמס היה חסר את קופ וגם את גרלי שלא היה פקטור כל הפלייאוף.

 

אין יותר מגיע מלפטריוטס? אני חי באמונה שלמה שאם המטבע היה נופל על הצד הנכון (LITTERALLY) אז קנזס סיטי הייתה יוצאת עם טבעות היום והיינו מדברים על "מגיע" אמיתי.

סיום מדכא לעונה הזאת. עונה נהדרת שנגמרה בצורה עגומה לדעתי. גם מבחינת הזוכה וגם איך שהכל קרה. באמת מבאס.

 

לא חושב שזה הכי חשוב מבחינה היסטורית אלא יותר כמו הכי מייצג וסמלי של כל הדיינאסטי הזה. זו הייתה קבוצה טובה ולא מדהימה, עם המון חורים ובעיות על ומחוץ למגרש, שהציגה פוטבול לא משכנע לאורך חלקים נרחבים של העונה כולל כל מיני התבזויות לא אופייניות בכלל שפשוט התעלתה ל-3 משחקים בחודש האחרון בזכות הגיים צ'יינג'ר ההיסטורי שמבדיל בינם לבין שאר הליגה ב-20 שנים האחרונות - ביל לוציפר. מה שהיה אתמול באטלנטה זה המונה ליזה של המוח ההגנתי הטוב ביותר שהענף הזה ראה. בהיכל התהילה בקאנטון מציגים עד היום את תכנית המשחק ההגנתית של הג'איינטס שלו בשנות ה-90 מול הבילס וזו לא נפלה ולדעתי אפילו התעלתה עליה (לא שראיתי את הראשונה אבל אני לא חושב שצריך כדי להגיע למסקנה הזאת בשנת 2019 כשהחוקים מתעדפים בצורה כל כך משמעותית את ההתקפות). פאן בויז יכולים לזיין את המוח כל היום וכל הלילה על בריידיי שמיידי אבל עובדתית חוץ מהגופה של פייטון שנסחבה על ידי הגנה טופ 3 היסטורית אין פרנצ'ייז QB אחד שיכול להגיד שהוא "זכה" בסופרבול כשההתקפה ברשותו עושה פחות מ-14 נקודות. בריידי יכול להגיד את זה פעמיים. פאטי מהומס "הפסיד" רק העונה שני משחקים עם 40+ נק' ועוד שניים עם 31 נק'. לא נורמלי בשום קנה מידה.

מקוויי איכזב ברמות קשות בתכנית המשחק שלו כשלא הכין שום דבר חדש ומפתיע. אשכרה האמין שההתקפה הרגילה עם כל הריצות החוצה והפלייאקשנ'ס הכבדים יעבדו עם החללים העצומים שנוצרים במרכז המגרש ומילא לחשוב ככה (לגיטימי בעיניי מול הפרסונל הנחות של הפאטס) אבל לא להסתגל תוך כדי תנועה ולשנות משהו מול שמירה האיזורית ו/או אינספור הבליצים שהם שלחו עם יותר ריצות/סקרינ'ס ככל שהמשחק התקדם (הסקרין הראשון היה ברבע הרביעי לקוקס) לא היה לעניין בכלל. Having said that, ה-QB הסמרטוט שלו עדיין יכול היה להוציא לפועל כמה מהלכים בודדים שיכלו לעשות את ההבדל במשחק כמו שהתפתח אתמול את וזה היה גדול עליו; בין אם בזריקה הסופר מאוחרת לקוקס שאלעד הראה למעלה (מהלך ענק של ג'ייסון מקורתי שהגדיל ראש ולא גירבץ כמו שהוא יכל לאור העובדה שאף רסיבר לא רץ ראוט לאיזור שלו), בין אם בסאק האומלל שהוא חטף עמוק בשטח של ניו אינגלנד שהוציא אותם מטווח פילד גול ובגדול - בכל מהלך שבו ה-read הראשון שלו היה סגור ו/או לא היה לו את הנצח שהוא התרגל אליו בפוקט והיה צריך לאלתר משהו. היה נראה לא קשור לאירוע רוב הזמן ולא בקטע יותר מדי יוצא דופן כי בפעמים הבודדות שהוא נתקל במבחנים דומים זה נראה פחות או יותר אותו דבר. לכן כתבתי אתמול שאם תצוגה מחרידה כזאת תעזור לראמס להגיע להחלטה שהוא לא שווה את חוזה הדמים שהוא אמור לקבל בעונה הבאה זו עוד יכולה להיות סוג של ברכה במקום לסבול כמו איזו בולטימור שנאלצה לתגמל את פלאקו ב-800M$ בגלל ריצת הפלייאוף הכי הזויה בהיסטוריה של הענף. אבל זה יהיה צעד סופר לא קונבנציונלי שקשה לראות אפילו אירגון חכם ופרוגרסיבי יחסית לוקח.

 

פטי עדיין לא ניצח משחק חשוב בקריירה וזה הספק היחיד שבא איתו גם מהקולג', ממש לא בטוח שהוא מנצח את המשחק בהארכה.
המשחק ה''היסטורי'' מול הראמס נגמר בהפסד וגם עוד משחק חשוב וצמוד לפני הפלייאוף מול הצ'רג'רס נגמר בהפסד.

הגיים פוזשן הארוך של הפאטס גם בגלל היכולת של בריידי לשחרר את הכדור בזמן,לא לעשות טעויות ולהכניס ב-3rd down. גורם שהשאיר את ההתקפה הכי טובה בליגה על 0 נק' במחצית.
נכון בריידי ב-2 המשחקים האחרונים של העונה דפק איבוד קריטי ברבע הראשון אבל הוא תיקן ב-2 המשחקים עם דרייבים מנצחים שכל ק''ב חולם בלילה.
גם ממש לא דומה לאליפות של פייטון כי ההגנה של ניו אינגלנד לא שמה נק' על השולחן או גורמת לאיבודים ברמה של דנבר.

ההבדל המשמעותי בין בריידי לאחרים, היכולת במאני טיים ובגלל זה הוא העז.
אף אחד היום לא זוכר למאט ריאן את העונה המדהימה ב-16' ואף אחד לא יזכור את הקריירה של מהומס אם היא תלך באותו כיוון.

 

לא יודע מאיפה להתחיל אבל ננסה:

1. QB's לא "מנצחים" משחקים - קבוצות מנצחות. פעם אחרונה שבדקתי פוטבול לא היה טניס או סנוקר אלא הענף הכי קבוצתי שקיים. בלי OL אין QB ובלי QB אין WR ובלי WR אין QB. בלי פאס ראש אין סקנדרי ובלי סקנדרי אין פאס ראש. כולם קשורים לכולם והכל קשור להכל ומתחיל ונגמר בצוות האימון.

2. להלן משחקים "לא חשובים" שפאטי "ניצח" העונה - בולטימור בבית,דנבר בחוץ ב-MNF, פיטסבורג בחוץ, צ'ארג'רס בחוץ, אינדיאנפוליס בפלייאוף. ברייקינג ניוז - בעונה של 16 משחקים בלבד כל משחק אולטרה חשוב באותה מידה.

3. לא יודע מאיפה הבאת את זה אבל זה ("זה"= "יכולת לנצח משחקים" AKA חארטה מחורטטת שלא קיימת) ממש לא היה ה"ספק" לגבי פאטי שהגיע מאחד הקולג'ים היותר נכים בביג 12 שלעשות שם ניצחון=להוציא מים מסלע. הספקות לגביו היו כל המהלכים Out of sturcture המטורפים שהוא מפגיז בליגה מדי שבוע ושאנשים חשבו שלא רציני לבנות עליהם וסגנון טיפה פרוע שהיה צריך להרגיע ולייצב עם כמה תיקונים קלים בהתמצאות ועבודת הרגליים בפוקט וקבלת ההחלטות. בהכל הוא עשה קפיצת מדרגה מטאורית בשנה שבה הוא ישב על הספסל.

4. ה-Time of possession של הפאטס במחצית הראשונה מול קנזס היה קשור יותר לקו ההתקפה ומשחק הריצה מאשר לבריידי.

דרייב ראשון: 10 ריצות מתוך 15 מהלכים (1/1 ב3rd down א), 9:05 דקות מהשעון.
דרייב שני: 6 ריצות מתוך 11 מהלכים (1/1 ב-3rd down, נחטף באנדזון בסיומו), 6:48 דקות מהשעון.
דרייב שלישי: 4 ריצות מתוך 7 מהלכים ( 1/1 ב-3rd down) פאנט מאמצע המגרש), 4:10 דקות מהשעון.
דרייב רביעי ואחרון למחצית: 5 ריצות מתוך 8 מהלכים (TD לדורסט בסיומו), 2:30 דקות מהשעון.

סיכום מהיר - 1) סך הכל שלוש 3rd downs conversions מתוך 38 מהלכים. 2) בדרייב היחיד שבריידי והתקפת המסירה נתנו את הטון - השעון ירד הכי פחות.

5. "בריידי תיקן בשני הדרייבים האחרונים כמו שכל QB חולם בלילה" כי יש לו קבוצה שהשאירה אותו בעמדה לתקן אחרי הטעויות והיכולת הבינונית מינוס שלו רוב המשחק. ל-QB's שאין דברים כאלה, נגיד לוזרים שלא יודעים לנצח משחק גדול כמו פאטי מהומס אין את העמדה הזאת כי הם נמצאים בבור תמידי שלא נסגר לעולם. בגלל שהחלטת לחלל את השם וללכלך על פאטי נרד לרזולוציות של "ההפסדים" שלו במשחקים "גדולים".

צ'ארג'רס בבית - הקבוצה שלו מובילה ביתרון של TD עם 2 דקות על השעון.. איך הוא קשור ל"הפסד" אם ההגנה שלו אוכלת דרייב משווה מנצח על הבאזר ואחר כך 2 pt conversion? אתה באמת לא מבין כמה מטומטם זה לחשוב שאם ההגנה עוצרת את ריברס אז פאטי "כן יודע לנצח משחק גדול" ואם לא אז "הוא לא יודע"?

פאטס בפלייאוף (וב-SNF בעונה הרגילה) - שוב, הקבוצה שלו מובילה 4 הפרש עם 2:00 על השעון, אחרי מחצית שבה ההתקפה בראשותו מתקתקת 31 נקודות ב-32 מהלכים. ואז שוב ההגנה לא מסוגלת לעצור קונוס וחוטפת דרייב קליל ישירות לפנים ומשאירה לו 36 שניות כדי לתקתק 50 יארד ולסדר מצב פילד גול נורמלי שהוא פאקינג מוציא לפועל בלי בעיה. אבל אז בגלל שהוא לוזר שלא יודע לנצח משחק גדול הוא מפסיד בהטלת מטבע ולא מקבל בכלל הזדמנות לגעת בכדור בהארכה לפני שההגנה מפסידה את המשחק. מסקנה? הוא לוזר. אם היו משיגים את העצירה והוא משלים 3 מסירות אחרי כל התפירה בחצי השני - הוא ווינר. לא מטומטם בכלל.

ראמס בחוץ - אין צורך להרחיב את הדיבור לדעתי. פאקינג 51 נקודות והפסד קורה רק ל-QBs לוזרים. מי שווינר באמת עושה לפחות 60.

6. דומה מאוד לאליפות של פייטון (אם כי עשיתי לו עוול במחשבה שנייה - ההתקפה איתו עשתה 17 נקודות בסופרבול מול קרוליינה).כש-QB לא מסוגל להשלים מסירות פשוטות לאורך משחק שלם וההתקפה ממשיכה לקבל הזדמנות פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם ונשארת במרחק נגיעה עד שהיא מביאה את הדרייב האחד מתוך ה-700 שהיא לא עשתה בהם כלום - צריך להיות תלושים רציניים כדי לתת את הקרדיט ל"QB הווינר שתיפקד במאני טיים" ולא להגנה שירקה דם במשך כל המשחק כדי להשאיר אותו בכלל בחיים לדרייב הזה. רוב מוחלט של ה-QB's בסיטואציות דומות לא ייהנו מהפריבילגיה הזאת וייחשבו ל"לוזרים". לאלה שאלוהים נגע בהם וכל BOUNCE אפשרי הולך איתם ולטובתם כן יהיה אז הם "ווינרים".

7. סתם לידע כללי כי ניכר שאתה נשמה תועה שהתבלבלה בדרך ולא באשמתה - יש רק עז אחד והוא לובש 12 בצהוב ירוק עד להודעה חדשה כשהיחיד בעמדה להתקרב לובש 15 באדום לבן. כל השאר - אגדות.

 

1.מסכים, פוטבול משחק קבוצתי עם חשיבות עצומה למאמן וק''ב עדיין העמדה הכי חשובה בו.
זאת הייתה אליפות אפורה במדדים של בריידי ובהשוואה למספרים בסופרבול מול האיגלס.
אני גם לא מגמד את היכולת של בריידי ברבע אחרון\הארכה.
הוא היסטורי ברמה של כל הגדולים ג'ורדן,עלי,פדרר,פלפס.

גם יזכר ככה בספרים בגלל האליפות ה-6. כשבגיל 41 הוא ממשיך להוביל את הדינאסטי הכי מוצלח בפוטבול.
זה לא ריאלי לראות את מהומס היום בגיל 41 בכלל משחק פוטבול.

אפשר לקחת אליפות עם פייטון גמור פיזית כשיש לך הגנה היסטורית ברמה של דנבר .
אבל זה לא היה המצב בפטריוטס.
בריידי עדיין לא גמור פיזית וההגנה של הפאטס לא ברמה היסטורית של דנבר,פילי,רייבנס,סטילרס.
אני בטוח שלא היית מהמר שההגנה של הפאטס תעצור את הראמס על 3 נק' לפני הסופרבול ובטח שלא לפני הפלייאוף.

זאת אותה קבוצה והתקפה שכולם קברו אחרי הפציעה של גורדון. והכלים שנשארו לה הם גרונק שבדרך לפרוש ואדלמן שרחוק מהשיא.
הפטריוטס התעלו בפלייאוף כמו שאמרת והוציאו 110% מהכלים והכישרון שיש להם, גם בצד ההתקפי בזכות היכולת של בריידי.

2.אף אחד לא אמר שלא הייתה לפטי עונה מצויינת ונדירה ברמה היסטורית. יש עוד הרבה שנים לראות אם הוא נשאר ברמה של ''אליט''.
פוטבול משחק קבוצתי באותה מידה גם פה.
פטי לא היה נותן עונה קטלנית כזאת בלי התקפה שכוללת כוכבים כמו טייריק היל,טרוויס קלסי וגם קארים האנט.
כל ק''ב בליגה חולם על כלים כאלה בהתקפה.

גם את אנדרו לאק הפכו ליורש של פייטון מאנינג לפני הזמן,כמו שהופכים עכשיו את למאר ג'קסון למייקל ויק. זה לא בטוח בכלל.

3.הניצחון הכי מרשים בקריירה של מהומס מול הקולטס, קבוצה נחותה במשחק פלייאוף ביתי.
לא מזלזל בזה כי יש ק''ב שלא הגיעו גם לזה בעונה ראשונה בפלייאוף.
אני לא מפיל את ההפסד עליו בגמר ה-AFC למרות שהוא נתן מחצית חלשה במשחק ביתי,
זה יכל להיות הרבה יותר גרוע עם ק''ב צעיר ומול קבוצה עם מאמן כמו ביליצ'ק.

יש לו עוד הרבה שנים כדי להוכיח שהוא שמה ולהביא נצחונות יותר גדולים.

4.באותו האופן בלי בריידי אין משמעות לקו ההתקפה וגם ליכולת ההרתעה ממשחק מסירה שמשפיע על הגנת היריבה.

בריידי הפך רסיבר כמו אדלמן שכבר רשמו עליו פה ל-HOF עתידי עם מספרים שקרובים לג'רי רייס.
וכן אני לא מוריד מהיכולת של אדלמן לתפוס את הכדור ולהשיג יארדים אחרי תפיסה,
התיאום שלו בפלייאוף עם בריידי נדיר ומושלם כמו מה שפיליפ הגאון עושה עם גייטס בעונה הרגילה.

5.טוני רומו אמר את זה הכי נכון, איכשהו בריידי תמיד מוצא דרך לנצח את המשחק.
הכבוד לארון כבר ירד. בכל שנה שהוא מוצא אשם אחר עד למצב שהוא מוכר את המאמן והקבוצה שלו.

 

AAF>NFL

 

תיזמון יותר מוקדם ממה שהערכתי אבל היה די ברור שהאירגון שייגע בו יהיה עם אנשים בעלי עבר בקנזס וזה השאיר אותנו עם קליבלנד, שיקאגו ופילדלפיה. הראשונה היא הקבוצה שהכי פחות צריכה אותו והכי לא קרובה להתמודד על כלום בעתיד הנראה לעין ככה שמבחינתי כל העוקץ בהחתמה הזאת לא באמת קיים. דורסי הלך על זה כי הוא זונת כישרונות וכי במקרה הכי גרוע הוא ישיג עליו בחירת דראפט באיזור ה4/5 בעונה הבאה (הוא יהיה RFA ולקליבלנד תהיה זכות להשוות כל הצעה שהוא יקבל) תמורת הגרושים שהוא יקבל העונה. בינתיים הוא לא יותר מתעודת ביטוח ל-2020 במקרה של פציעה משמעותית לצ'אב.

בפילי/שיקאגו הוא אשכרה יכל להיות difference maker כבר בעונה הקרובה, גם אם רק במשחקים הספורים בסוף העונה אחרי שירצה את ההשעייה הממושכת שלו. מצד שני, כולה ראנינג בק. מאמין שנאגי ודאגי P יחיו.

 

הדבר היחיד שיותר פאתטי ממקבל החלטות אומלל שאיבד את זה זה מקבל החלטות צפויות מקילומטרים אומלל שאיבד את זה. אלווי כבר מזמן עבר את שלב הפארודיה, בתקווה שהצעד התורן יהיה שירת הברבור שלו בליגה. מבאס רק שדון ויק יצטרך לאכול את דייסת הקיא הזאת בהזדמנות הנדירה שהוא קיבל.