ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

כמובן שיש לנו קצת מזל, היריבות מחמיצות וכדומה, אני לא אוהב להשתמש ב-XG וחבל שהמציאו את זה בכלל, אבל אלו בעיקר נתונים היסטוריים כיאה לקבוצה שדפוקה הגנתית ביסוד שלה, ופחות באמת קו הגנה היסטורי מה שכן אולי היה אפשר לומר על קרבחאל-ראמוס-פפה-מרסלו בימים מסוימים. לגבי אנטוניו רודיגר בעונת הבכורה הוא היה די בלוף עד אנפילד והמשחק נגד מנצ'סטר סיטי - ולמה הוא לא שיחק בגומלין אחרי ששיתק את ארלינג הולאנד?....העונה ללא הפציעה של אדר מיליטאו הוא היה ממשיך להיות על הספסל. לחלוטין העונה הוא בדיוק הבלם שחלמנו עליו.

 

האם אליפות החורף מבשרת על גם על זכייה באליפות בתום העונה? ריאל הייתה אלופת החורף 36 פעמים וב-24 מקרים זה הסתיים בזכייה באליפות. ריאל היא הקבוצה שזכתה הכי הרבה פעמים באליפות הסיבוב הראשון ובאליפות החורף - 24 פעמים. ברצלונה עשתה זאת 16 פעמים, אתלטיק בילבאו שלוש, כמו אתלטיקו מדריד. ולנסיה עם פעמיים ובטיס ודפורטיבו לה קורוניה פעם אחת. ב-AS מספרים לנו: הניסיון אומר שלאלופת החורף יש קצת יותר מ-50% לזכות בתואר. מתוך 91 עונות הליגה, 50 פעמים אלות החורף הגנה על התואר שלה. משמעותי יותר הוא הנתון, העובדה שב-30 השנים האחרונות זה קרה 23 פעמים.
תשע פעמים קרה בעבר שריאל וברצלונה הדיחו אחת את השנייה מהפסגה כלומר זכו באליפות לאחר שלא היו אלופות החורף. בארבע הזדמנויות ריאל עשתה זאת ובארסה עשתה זאת חמש פעמים, המקרה המפורסם ביותר היה ב-1992

ה-AS עם כותרת "הודעתו של קרלו" וגם האתגר שלו. בעונה שעברה ריאל מדריד פתחה רע את חצי העונה השני והובסה 3:1 בגמר הסופרקופה הספרדי. "אני בטוח שזה לא יקרה שוב", אמר היום במסיבת העיתונאים. ב-2014/15 רצף 22 הניצחונות תם לו עם הפסד במאסטייה לוולנסיה ובהמשך ריאל הודחה מהגביע על ידי אתלטיקו מדריד בשמינית הגמר. החצי הראשון של ריאל היה מבריק עם 48 נק' מתוך 57 ומאזן 15-3-1. אבל ההיסטוריה מלמדת שקשה לשמור על קצב כזה. והנה קצת מספרים:
קרלו אנצ'לוטי השיג 231 נקודות ב-95 משחקי ליגה בסיבוב הראשון - ממוצע של 2.43 נקודות למשחק; בסיבוב השני, המספרים הללו יורדים ל-160 נקודות ב-76 משחקים, עם ממוצע של 2.1 למשחק. בעקבות ההיגיון הסטטיסטי הזה, ריאל מדריד תסיים את העונה עם בערך 88 נקודות. מספר גבוה מזה שהשיגה באליפות 2022. האם זה יספיק?

 

משחק העונה, וגם בארסה וריאל שיחקו | קלאסיקו, פרק 15 - YouTube

קחו את הפרק של פודקאסט קלאסיקו ככה בארגונים שיחלו עוד מעט לקראת משחק הגביע. חדי העין שביניכם יכולים לראות שעבדכם הנאמן (חולצה של מרסלו מעונת הדאבל) מחזיק בידו לא רק את הספר “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד” אלא עוד משהו קטן. הפעם הייתה לנו גם הפתעה, שלושה מילאומניקים אלופים שהגיעו לחופשה קצרה, ספורטייבים עם חולצות של ריאל מדריד וברצלונה שישבו לצפות ומדי פעם השתתפו. אמרנו להם כמובן שהם עושים עבודת קודש ושישמרו על עצמם.

מה בפרק? הדיסוננס על המשחק נגד מאיורקה: מצד אחד “ניצחון של אליפות” מצד שני האכזבה מהיכולת כשהיו כל התנאים לשחק טוב יותר| הבעיה של ויניסיוס שלא קשורה לכדורגל| רודיגר של צ’לסי - זה שחלמנו עליו| המקום שצריך למצוא לברהים| המשחק הכי חלש של ג’וד. וגם מסביב: אלבארו מוראטה האקס במשחקו הגדול בקריירה אך אתלטיקו מדריד איבדה את ה-DNA של צ’ולו. מחמאות לג’ירונה הפנטסטית, שוב - אין שחקן אחד מעל כולם - זו קבוצה| והקטסטרופה של ברצלונה במחצית הראשונה - צ’אבי בלחץ.

בחיים שלי יש שני דברים שלא עוזבים אותי לרגע, אחד שאני…| והשני שאני לא באמת בתעשייה [אני בדיסוננס עם עצמי כמה זה באמת משנה שאני לא מתפרנס מזה], אבל המכירות של הספר והם המפגש השבועי בפודקאסט באמת עושים לי טוב על הלב, מצטלם טוב אתם כבר רגילים אליי פחות מתלהבים, הקהל בחוץ אוהב אותי

 

רודריגו חוגג יום הולדת 23 ואי אפשר בלי כמה מילים. קודם כל - כל אוהד יודע מאיזה משחק התמונה המדהימה הזו.

אפשר לדבר על כך שכבר בנגיעה הראשונה בכדור נגד אוססונה בהופעת הבכורה ובשקט הנפשי שלו - הרגשנו שיש כאן שחקן גדול, שהוא מבקיע שערים בקלות בניגוד לוויניסיוס ג’וניור. תחושה שהתחזקה עם השלושער בליגת האלופות שם עוברת הדרך להפוך לאגדת מועדון, וכמוכן הפיניש של 2021/22. השחקן הביישן שכבש שער ליגה אחד עד אפריל או משהו כזה מתחמם עם צמד במשחק האליפות נגד אספניול ואז…

לא מעניין לציין כאן נתונים או בישולים וכבר כתבתי כאן טקסט דומה. לרודריגו יש הכל חוץ מאת היהירות והביטחון של כוכב כדורגל. מהיר, טכני בצורה בלתי רגילה, ראיית משחק, הוא יודע לנגוח, יש תקופות שהוא גם נותן גול ממצב אחד, עדיף במאני-טיים - עיין ערך צ’לסי והוולה - הוא השחקן היחיד בסגל שהיה מבקיע.

והתחושה היא שהוא מסוגל להרבה יותר, שזו צריכה להיות עונה של 25 שערים מצידו, זו כבר עונה חמישית וזהו-זה הוא במעמד בכיר בקבוצה ושישמח שאין קיליאן אמבפה. אסור לעשות לו הנחות וצריך לדרוש ממנו. בחלק הראשון של העונה הוא אכזב ואוי ואבוי אם לא היו אומרים זאת. גם אם הוא מוצב לעתים בימין וגם אם הוא חלוץ, עומד מאחורי ההימור שלי בפוד קלאסיקו…לפחות 20 שערים העונה. אין לי עדיין חולצה שלו, אני מקווה שהוא סולח לי, אולי זה לא בסדר. ואולי זה ידרבן אותו להבקיע עוד. תהנה מהמשחק, ילד. קח על עצמך, תעז, הקהל מאחורייך. גולים זה חשוב ושזה יישב בראש אבל לא רק זה. אל תפחד לטעות. רודריגו היקר - אנא תישאר רודריגו, אתה לא ויניסיוס. תיקח מוויניסיוס את השאיפה להשתפר ואת הנופל וקם - נופל וקם. לנסות שוב. אבל יש לך את הקסם שלך.

אבל גם אם רודריגו היה מחליט מחר שהוא רוצה ללכת להקפיץ עם רונאלדיניו בפאבלות שם בברזיל או יפתח כרס כמו רונאלדו-פנומנו - אני לא הייתי כועס עליו. גם אם לא יעמוד בהבטחה. אנשים זוכרים רגעים. אמנם ויניסיוס כבש את שער הניצחון בגמר אבל התחושה ההיא שהרגשתי בצמד שלו תוך שתי דקות נגד מנצ’סטר סיטי - וואו. הלב שלך פועם. זה שני רק לדסימה. ראיתי את השער הזה מיליון פעם. בווידאו ביוטיוב זה מגיע ב-1:36, ובכל פעם “עור ברווז” כמו שאומרים הרבה בספרד. זוכר כל פריים. מתי נאצ’ו יצא ללחוץ גבוה, שאדר מיליטאו השתלט על הכדור שם, ההטעייה של דני קרבחאל, מרקו אסנסיו שקפץ גם.

לא משווה באיכות ובחשיבות ובגדולה זה טעם אישי. אבל ראול - והשקט בקאמפ נואו; זיזו והוולה בלה נובנה; כריסטיאנו והמספרת; בייל וקארדיף; ראמוס והדסימה; ורודריגו נגד סיטי. לנצח. לעד.

נראה שרק אבא של רודריגו צפה בגול הזה יותר ממני. “נו אחי בוא הולכים ערומים לטיילת”, כתב לי חבר בטירוף. לא אשכח איך אבא נכנס הביתה ראה אותי שמח בשער השוויון ואומר “דור מה אתה שמח - זה לא מספיק לא?” ואמרתי לו שנשאר עוד זמן. תודה שגרמת לי להרגיש שאני מרחף. תודה לאלוהי הכדורגל, תודה.

 

ה-DNA של ריאל מדריד| טוב קצת קשה לדעת מניין להתחיל סכם את המשחק הזה. כמובן שלנצח בצורה כזו זה הכי מתוק שיש. גאלו אותנו מייסורינו. זה בסדר לנצח על הקשקש. בריאל מדריד בכל פעם שאתה מפסיד זה מאכזב וכמעט “סוף העולם” (טוב, נו, לפני השבעה באוקטובר), בטח כשמדובר במשחק על תואר. אך אם היינו מפסידים לא זה היה מה שמאכזב אותי. כי היה נוח להפיל את זה על כך שאין לנו שוער והגול השלישי בושה. וגם אפשר לחיות בשלום בלי הסופרקופה, על אף שבעונה שעברה ההפסד הזה לברצלונה די במעמד צד אחד – חיסל אותנו לדעתי. אנחנו עושים עונה טובה מאוד בינתיים וחבל שמשחק כזה היה הורס לנו.

אם היינו מפסידים הייתי מאוכזב זה משום שפשוט לא שיחקנו כמו שאנחנו מסוגלים. נהניתי מריאל מדריד מהדקה ה-80 ועד שהשופט שרק לסיום והלכנו להארכה. משהו כזה בערך. לאחר מכן לא היינו ממש טובים אבל אתלטיקו התפללה שייגמר. לא ציפיתי שנביס את אתלטיקו, אני לא מנותק, דרבי זה דרבי. אבל לא נראינו כמו קבוצה שמובילה בפער עשר נקודות ממנה ואפילו לא חמש או נקודה. הרגשתי שריאל היא צריכה לעשות את ההתאמות ולא להיפך. הביך אותי לראות את השחקנים עוברים את החצי ומסמנים לקהל “ואמוס”, מנסים להטריף אותם. מילא דקה 60, אבל אחרי חמש דקות? ושבע דקות? וכולם עושים את זה? קצת פאתטי כמו המשחק של החלק הקדמי שלנו. שכחנו מי הקבוצה הגדולה כאן? איפה לחץ גבוה? איפה הנעת כדור שזה דבר בסיסי אצלנו מאוד?

בואו נראה עד כמה לתקשורת במדריד תהיה היושרה המקצועית לדבר על כך דווקא כשניצחנו – שדייגו סיאמונה כמעט שוב עשה שח-מט לקרלו אנצ’לוטי. שהוא טעה בצורה קשה בשלוש בחירות בהרכב וזה הרבה מתוך 11, ויש היגידו אפילו טעות רביעית. להחמיא לו על ניהול משחק זה מצחיק כי הכתובת להרכב טוב באמת הייתה על הקיר.

עלינו לשחק בלי מרכז שדה, תסלחו לי. פדה ואלוורדה טוען גדול ל-MVP, עשה עבודה מדהימה, של שלושה והשאיר אותנו בתמונה. העמדה הזו מונעת ממנו להראות את הדהירות שלו ולבעוט לשער אבל הוא כל כך אחראי ומחלץ כדורים. אבל הוא שיחק לבד. לוקה מודריץ’ היה חלש מאוד למעט הקרן - “כי כשלוקה מרים קרן תמיד קורים דברים טובים” (מי אמר זאת?) - כמעט העתק של הדסימה גם עם הזינוק של השוער. עוד לפני הטעות, הרבה איבודי כדור. ואיך אנטואן גריזמן שהוא לא שחקן חזק או הכי זריז שיש – עושה לו בית ספר ככה? אורליאן טשואמני אולי היה שיקול בכדורי הגובה ובתאכלס לא עשה כלום. למה טוני קרוס ואדוארדו קמאבינגה לא פתחו? זה מחדל עצום! החילופים היו מאוחרים כרגיל ורק בנס זה הצליח.

שיחקנו עם ההתקפה המבריקה שלנו על הנייר וכמעט כלום מצידנו, עם כמה שזה מרגש שהמגן דני קרבחאל מבשל למגן השני פרלאן מנדי. והבלם שלנו אנטוניו רודיגר שהתחפש לסרחיו ראמוס גם כן הבקיע. ושוב קרה מצב שאין מספיק שחקנים שמצטרפים לרחבה בטח מול מערך צפוי של שלושה בלמים. כשמנדי עשה זאת במפתיע אז הבקענו. ג’וד בלינגהאם היה מאוד לא מעורב, לא זוכר תנועה גדולה שלו לעומק, פס, דריבל, איום על השער, כמעט כלום למעט ב-3:3, משחק מאכזב. זה קורה והכל בסדר.

התוצאות שלנו מטשטשות את זה אבל ריאל קבוצה שמחפפת בכל משחק. קשה לנצח משחק גדול כשמחפפים, יש ליקויים כאלה וטעויות כאלה. כשאתלטיקו מגיעה למצבי נגיחה קלים מאוד למשל – גם נאצ’ו אשם הפעם. או כשמודריץ’ שומר כמו שהוא שומר. או כשרודריגו מחמיץ כשהשוער על הריצפה. זה לא מעניין שהוא עשה מהלך של רונאלדו-פנומנו בשיאו אם הבעיטה היא של ציפור. אף שחקן התקפה לא היה ברמה מספקת.

ברהים דיאס היה צריך לפתוח בהרכב. ויניסיוס בעיקר נפל, שוב, עד לדקות האחרונות, ולפני שהוחלף הוא נזכר לשחרר כדור בזמן. תצוגת נפל שלו. אולי רק במחצית השנייה קצת היה שיפור. ברהים נכנס והקצב עלה, כמה לא מפתיע, היינו מנצחים גם בלי השער שלו בסוף אבל כל כך מגיע לו, זה מרגש ממש. הוא על הגל. וגם החילוף שלו היה מאוחר מאוד. המהלך שהוא עשה כאילו הוא בועט והעביר לרגל ימין ברחבה, זה לא משנה שבהילוך החוזר אתה רואה שזה לא באמת קרוב - אתה מחכה שהכדור יגיע אליו. הצלחה מסחררת עד עתה. בפנדלים מול יאן אובלק לא היה לנו סיכוי. כל זה לעיניו של המאמן הלאומי לואיס דה לה פואנטה.

פרט לפדה, נקודות האור הן המגינים. קרבחאל עם משחק כמו אריה, אשכרה שער ובישול\בישול וחצי, מה שתרצו, אני זוכר שהוא תפס את השוק וכמעט יצא. ובעיקר שהיו כאלה ששלחו אותו כאן לפנסיה - איפה אתם. מנדי שקט מאוד וניצח במאבקים, יציב הגנתית, הגול זה בונוס ענק ומאוד מפתיע, הופעה שלו כמו ב-2022, הוא בקושי זוכר איך זה להבקיע ולא הצליח לחגוג. וכמובן שזה מצחיק, סיימנו את המשחק עם דני סבאיוס (זוכר דריבל מיותר שלו בצד לפני הסיום), עם ארדה גולר, שחקנים כאלה על המגרש. ושוב אתלטיקו באמת קרסה בלי אוויר בריאות כמו בדסימה. זהו מפסיק להזכיר את הגמר ההיסטורי ההוא יותר. הלילה כולנו היינו תומאס רונסרו. האללה מדריד, תמיד.

 

קלאס באפס מאמץ| קודם כל נתחיל בסיפור קצר כמו שקורה לא אחת – השותפה הריחה שלשום את התכונה כנראה ושאלה אם יש משחק גדול, דיברתי איתה על הקלאסיקו וניסיתי להסביר לה על רגל אחת את משמעות המשחק - והיא אמרה שתשב לראות. הזמנתי גם כמה חבר’ה ואבא הגיע לדירה, ציפיתי לאש-בלאגן ובסוף היה משחק מוזר מאוד. באמת שהיו קלאסיקוס לא רלוונטיים בליגה כמו בסיבוב השני ב-2013 שחגגתי בגדול את הניצחונות שלהם ואתמול בקושי חיוך, זה מוזר - וזה לאו דווקא קשור ל-100 יום מהשבעה באוקטובר והחטופים שעדיין שם - אבל למי צריך לבוא בטענות? אשכרה אני אדיש אחרי משחק כזה?

אני אהיה אוהד ריאל מדריד קלאסי ואחרי שאוריד את הכובע בקצרה לבחורינו על הביצועים אמש – אצעק - למה לא מאניטה?? איך הוחמצה שוב הזדמנות היסטורית, יאללה. תתנו להם חמש חתיכות כבר! רציתי שיהיה משהו להתייחס אליו בפריויו שאכתוב לכם על הקלאסיקו ב-2040. הם כבר מרוסקים ומתים ללכת למקלחת, פיגור 4:1 ובעשרה שחקנים, גם לפניכן כל פעם שרצינו להגיע לרחבה זה קרה, יש שחקנים רעבים כמו ברהים דיאס שבאמת עלה מהספסל וכמעט כבש – למה. אם זו הייתה כל יריבה אחרת הייתי מבין, אבל אנחנו מחכים כבר 30 שנה לחגיגה הזו, ואם זה היה בצד השני ברור לכם שזה היה נגמר אחרת. נכון, יש דרבי חשוב בחמישי אבל זה לא שקרלו הוציא את הכוכבים בדקה ה-65. אפשר היה קצת ללחוץ עוד יותר על הגז. היינו נחמדים מדי, ג’נטלמנים. לא נורא.

מי האמין שיהיה קלאסיקו של שעה לפרוטוקול בלבד, שוב אזכיר את השותפה שהסתכלה מוזר על שחקני ברצלונה. זה מצחיק, היו ימים שהיינו צריכים לשנות משהו בדרך המשחק שלנו כדי לשרוד נגד ברצלונה, בעיקר עם ליאו מסי, כעת זה היה הפוך. ברצלונה ‘התבלבלה’, זנחה חלק מהתוכנית שעבדה לה בקלאסיקוס ופשוט הפקירה את עצמה לדעת. זה נתן לנו לגיטימציה אחרי ה-0:2 המהיר להתבנקר, לעשות את הטעות בשער של רוברט לבנדובסקי ולא ליזום וכן הלאה. אבל אפשר לחשוב שהגולים שלהם בקלאסיקוס היו שירה בתנועה דרך אגב.

בגלל שברצלונה הייתה כל כך חלשה על המגרש וגם שבורה מנטאלית קשה לי להגיד שאפשר לקחת יותר מדי מהמשחק הזה. הקהל, טוב, נו, הצופים – עזבו את הבוז לטוני קרוס ושרו Ole כבר אחרי חצי שעה. אם בעונה שעברה למשל ה-2:5 באנפילד על ליברפול או ה-0:4 בקאמפ נואו העלו את הציפיות שלי – המשחק הזה לא שם.

מילה של התנצלות לוויניסיוס ג’ויור – כשמגיע-מגיע, הטלתי בו ספק והוא ענה על המגרש כמו גדול. כמובן שכאשר יש לו שטחים והוא מתעסק ב-כ-ד-ו-ר-ג-ל – הוא מפלצת. זה לא חדש. ואתמול זה קרה. אתמול כשהוא הטריף את הקהל היה לזה משהו נחמד, וגם עם ה-SSSUUUIII אני זורם. כתבתי לפני המשחק שצריך לשנות משהו, “תנועה שלו ושל רודריגו לעומק תהיה קטלנית”. ויניסיוס זז בדיוק ברגע הנכון, הוא סילון וקשה להגיע אליו ועד עכשיו אני חושב שהוא יחמיץ. עבר את השוער בכל כך הרבה שקט נפשי, כמו רונאלדו-פנומנו וגם גלגל לרשת שם כמו שצריך. נדיר לראות שחק כובש שלושער בקלאסיקו. כתבתי שאפילו כריסטיאנו לא עשה את זה ואוהדים לא הבינו שזו מחמאה לברזילאי ולא חלילה להיפך. האמת שלא פחות מזה אהבתי את “הכנות” שלו אחרי המשחק.

הפעם קרלו אנצ’לוטי פגע בול בהרכב. טוני היה חיוני, עם לונין הקבוצה בטוחה יותר מאחורה, גם אורליאן טשואמני היה בסדר. בשלב יותר מתקדם אני כן חושב שצריך לשחק עם קמאבינגה. שוב קרלו – אשכרה השתווה לזינדין זידאן, זה מדהים, זה מדהים.

היו שלושה פדה ואלוורדה על המגרש בכל מקום, כמו בכל ערב, רק חסר לי קינוח בדמות הבעיטה לשער, במצב שמובילים ביתרון כזה גדול הוא יכול להרשות לעצמו. ואתם תרשו לי להגיד שהוא גם כן “פסימי” כמו שאמרו על כמה בסגל? תמיד האחריות והקבוצתיות לפני הפאן האישי.

תראו איזה יופי זה לצד האירוניה שהכדורגל טבע בכסף, זה לא סוד ויעיד על כך גם הסופרקופה הספרדי – לא? – שנערך “בבירה” ריאד כפי שאמר יורם ארבל והצחיק אותי בדרבי – כשנאצ’ו מניף שם את התואר הראשון שלו כקפטן. עור ברווז לא רק שלו אלא גם שלי. נאצ’ו מסמל את הכדורגל הטהור, ילד שגדל כאן ועשה את הגליץ’ בוולדבבאס בגיל עשר. עכשיו צמד האדומים שלו קצת הולכים למטה ברגעי העונה מבחינתו, איזה יופי. משחק הקרבה נפלא כמו תמיד.

בשנה שעברה זו הייתה תצוגת נפל וריאל לא הצליחה לקום. עכשיו זה ההיפך. בשורות טובות הגיעו אתמול גם מכיוונה של ג’ירונה. לא לעצור לרגע. כל שחקן בסגל מועיל, כולם בטירוף, כולם מאמינים ומשחקים עד לדקה ה-90. אין לנו כוח הרתעה כקבוצה שמפרקת למרות שמי האמין שנכבוש תשעה שערים בסופרקופה ללא חלוץ ונגד שתי קבוצות שאמורות להיות חזקות – אבל היריבות יודעות שבסוף איכשהו ריאל ככל הנראה תנצח וזה חשוב.

אז רודריגו כובש גם גולים מכוערים וזה חשוב, ויניסיוס חוזר לעצמו אני מקווה ולא יביט לאחור, וג’וד בלינגהאם עם כדור אומן, ברמה של זינדין זידאן של פעם, אולי בישול העונה. כל המהלך היה אלגנטי, הוא היה צריך את הקלאסיקו הזה ובעיקר במחצית השנייה. אם בדרבי ציינתי את השלישייה ההתקפית לרעה אז הפעם ההיפך הגמור. זה מה שקורה כשג’וד שהגיע על תקן קשר מרכזי, כבר שכחנו – יורד לאחור. ראיית המשחק שלו מדהימה. הוא לא צריך לשחזר את החצי הראשון הפסיכי מבחינת שערים. רק שינוח כשצריך. נירגע יום-יומיים ואז לדרבי. האללה מדריד.

 

הזווית שלי להדחה מהגביע:

טעות רדפה טעות| לא כל כך נעים לי להתלונן כי הקבוצה הזו עושה מעל ומעבר העונה, לקחנו בחשבון ש"נרד מהענן" ואפשר לעוף במשחק חוץ נגד אתלטיקו מדריד. אני מודה שרגע אחרי שריקת הסיום כן הייתי בלופ וקצת נסער ואחרי כמה שעות שינה (ערכתי את הפוסט) אני יותר שליו - ועדיין - זה גובל בליצנות לספוג כל פעם את הגולים האלה כמו ילדים, הגנה שכל כך החמאנו לה העונה, הגנה שאפשר לומר שהיא בהרכב מלא למעט השוער. ומה קיבלנו? כולם מסורבלים ללא יוצא מן הכלל. עשרה שערים מתוך ה-27 הם נגד אתלטיקו מדריד. שערים של ילדים בחוג. הם לא עשו הרבה. מילא בדקה ה-119 היפקרות כשכולם רוצים להציל את המולדת וספגנו גול קל, אבל זה קרה במהלך כל המשחק. אנטואן גריזמן היה חלש מאוד נגד ברצלונה וגם נגד ג’ירונה ונגדנו הוא נראה שחקן היסטורי.

חשבתי גם שיש לנו הסכם לא כתוב לי ולקבוצה שאם כבר נכנסים להארכה ומשחקים עד אמצע הלילה אז זה באמת לילה לבן שנגמר בניצחון של ריאל. חשבתי שאלה חוקי הטבע.

שיחקנו לא רע בכלל בהתקפה ומבחינתי קיבלנו בחזרה את ג’וד בלינגהאם, כמה הגיע לו לכבוש, מהלך מחשמל בתחילת המשחק וכן הלאה, באמת שכל נגיעה בצבע וגם עבודה הגנתית לא רעה. גם המחליפים היו טובים מבחינתי - חוסלו עשה את המצופה - מצב נגיחה אצלו=שער, וברהים דיאס כן הוסיף קצב וצריך לזכור שהוא סבל משמירה כפולה ואף משולשת. יש הזדמנויות ששחקנים שלנו הגיעו וזה לא משנה אם מדובר בשחקן הגנה - לא ברור לי איך בועטים בצורה כזו. בהחלט יש גם ימים כאלה והיו משחקים בהם ניצחנו ברוורס בעיקר בתחילת העונה.

ויניסיוס ג’וניור היה פשוט מגעיל והרס את המשחק, לא רק הרכות במהלך של ה-3:2 אחרי איבוד כדור (הוא ספג הרי צהוב מטומטם ולכן לא היה יכול לבצע עבירה). בעיטה איומה בתחילת המשחק ממצב של גול, התעסק עם הקהל שלהם כל הזמן, אפילו עם דייגו סימאונה, כאילו “הגרף התאזן” אחרי קלאסיקו לא הגיוני, כמה אני מאוכזב ממנו ובעיקר מעצמי שנפלתי לפח הזה. לא בושה גם לספסל אותו, למה הוא נשאר על המגרש ורודריגו לא? אם אחרי משחק כל כך גדול בקלאסיקו הוא שוב נופל בקלות לדרך הישנה - מבחינת בעיטה בדלי זה דומה ל-0:0 הביתי עם ראיו וייקאנו מיד אחרי הניצחון היפה של ריאל בקלאסיקו על ברצלונה. צריך לבדוק שלא חזינו בניימאר. יש ימים בהם שחקנים לא טובים אבל הברזילאי פשוט בחלק מהזמן הורס משחקים וזה חמור. זה מוציא גם אוויר לכל הקבוצה וחבל שאף אחד מהוותיקים לא מנער אותו. מעניין אם סרחיו ראמוס היה עושה משהו. אם ראול היה משחק בזמן שלו.

ההרכב של קרלו אנצ’לוטי היה פסול הפעם, הוא ‘תיקן’ את ההצלחה מהקלאסיקו מבחינתי. לוקה מודריץ’ לא ברמה, צר לי. גם הקרנות הפעם לא היו טובות. אדוארדו קמאבינגה היה פרווה לדעתי. זה משחק שטוב לעונת הבכורה ולא למצבו הנוכחי. למה פדה ואלוורדה הוחלף? שהיה נשאר עד הסוף, אולי אפשר היה להוציא משהו מההגנה העייפה של אתלטיקו, ושלא היה משחק כלל נגד אלמריה.

חייבים לומר את האמת וזה נאמר ואף ‘צולם’ - תועד - מעולם לא חשבתי אחרי הקלאסיקו שאנחנו חתיכת אימפריה שתדרוס כל מה שזז. למרות המספרים ההיסטוריים שלנו בהגנה - זה היה נחמד להתעדכן שבוע אחר שבוע ולהשוות לשנות ה-60 או ה-70 - אין לי את הביטחון הזה שההגנה לא תחלק מתנות. אין לי את הידיעה המוחלטת הזו שריאל תנצח משחק גדול. אף אחד מבין שני השוערים הוא לא מנייה בטוחה. לונין>קפה, אפשר לסלוח לו על ערב אחד כושל, אבל בואו נשווה לשוערים נורמליים שהיו לנו, כאלה שהם לא אגדות. מישהו בוטח בלונין כפי שהיה לנו שקט בשער עם דייגו לופס למשל?

אגב, אולי חלק פספסו את זה באמוציות של המשחק וכן הלאה. טוני קרוס תמיד שחקן של שכל ופחות תנועות ידיים או ספרינטים אבל לא אהבתי את הדרך בה שיחק, ובעיקר אורליאן טשואמני. שחקן טרי שניחן ביכולות פיזיות וצריך לתת ערך מוסף מול קבוצה שחשבנו שתקרוס בדקה ה-100. מה הוא עושה שם לעזאזל בגול השלישי? הוא לא שומר אף אחד. מתעצל ללכת לגריזמן או שהוא פשוט קרא את המהלך בצורה פאתטית. לשבח אותו על הקלאסיקו אחרי ששיחקנו נגד ילדים זה מצחיק. הוא פשוט לא מתרומם.

כל עוד נתקן בליגה בפברואר ברגע האמת בסנטיאגו ברנבאו - אני חי בשלום עם מה שקורה והחבר’ה עשו מאמץ אדיר, עוד פעם הארכה וכן הלאה (כל ארבעת משחקי הנוקאאוט\גביע האחרונים נגד אתלטיקו הלכו להארכה - זה כבר דבר ברור), רק חבל שנפלנו בצורה כל כך גדולה בפרטים “הקטנים” וסליחה אתלטיקו בהחלט כן יש לי כבוד - זה לא משנה, מבחינתי אתם תמיד תישארו הקבוצה הנחותה בעיר. האללה מדריד

 

אני תמיד השתדלתי להימנע מדיבורים על שיפוט, אני מכיר את מנו דה בורגרוס הנוכל, ששפט אותנו נגד סביליה בפיחואן, השופט והקלאסיקו הבלתי נשכח ב-2017 וגם כעבור שנתיים, גונזאלס-גונזאלס וחוץ מזה אין לי את הידע והזיכרון להגיד מי דפק את ריאל מדריד מתי וכן הלאה.

ובכל זאת אני מרגיש לא בנוח אתמול. חגגתי את שער הניצחון באינסטיקנט. ברור שהלכו ל-VAR כל הזמן גם כי אנחנו ריאל מדריד והם 'רק' אלמריה. נכון שהשופט שם היה יכול לקבל החלטות יותר טובות כלומר השופט על כר הדשא, וחלק מזה הוא נגזרת גם של “גמישות החוקה”\החוקים החדשים עם הפנדלים הרכים ועדיין, אני לא שלם באמת עם אף החלטה. לדעתי “ליטפו” את ג’וד בלינגהאם במהלך של ה-3:1 שלהם לדוגמא, הוא נפל כאילו ירו בו. בפנדל שנשרק לטובתנו יש ספק עבירה קודם לכן מצד חוסלו גם אם הבלם מתח את היד והגדיל את הנפח. הגול של ויניסיוס ג’וניור-גבולי-גבולי.

אבל זה שצ’אבי האידיוט לא היה יכול להסתפק בניצחון המפואר של הקבוצה שלו ובהופעה המדהימה של לאמין ימאל והיה חייב לקשקש על ריאל מדריד [הרי אם זה היה הפוך וקרלו אנצ’לוטי היה נשאל על משחק בו לכאורה השופטים עזרו לברצלונה - יש לכם ספק שהוא היה מתחמק באלגנטיות?] - זה כן מעצבן. גם טיפש וגם ילדותי.

לגבי הליגה הספרדית - היא במקום השני, כמובן שהפריימרליג ראשונה וזה גם בגלל הפערים הכלכליים. אבל אין ספק בכלל שספרד שנייה אחריה. לא הבונדסליגה עם כל הכבוד למרענן הרשמי של צ'אבי אלונסו - באייר לברקוזן או הגולים. בטח לא הסרייה א'. הליגה הצרפתית - יש דבר כזה בכלל?