ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

תשמע אני אגיד בקצרה אם אתה מחליף בין צמד המאמנים והאנסי פליק היה עומד על הקווים שלנו אז המצב היה שונה. קרלו אנצ'לוטי פשוט מוותר מראש על כל תוכנית משחק. למאיורקה ולאס פלמאס שלא ניצחה אגב 18 מחזורים - יש שחקנים טובים יותר שמסוגלים להפעיל לחץ? אין שום סיבה שנשחק כל כך גרוע גם אם זו פתיחת העונה. במקום לראות ריאל מדריד מתנפלת בבית ראינו קבוצה שמפחדת לספוג נגד בטיס. רק פדה ואלוורדה הגיע לעונה הזו. אם לא ניקח אליפות זה הכישלון הכי גדול שאני זוכר כאוהד. חשבתי שגול הבכורה של קיליאן אמבפה בליגה יהיה יותר מרגש.

 

משנתי לאחר הניצחון על ולנסיה במאסטייה:

הנקמה המושלמת| כתבתי את הטקסט ומחקתי, רציתי לחכות קצת ולא לכתוב אחרי המשחק לא משנה אם מדובר בזעם על היכולת שלנו או בהתלהבות אדירה – עשיתי גליץ’ בבית כאילו אני חוסלו נגד באיירן מינכן אחרי שהגיע ה-1:2 המיוחל, האמת היא איפשהו באמצע.

הלכתי לישון בחיוך וכעת אני סלחן הרבה יותר עבור ריאל מדריד. מנטאליות וגישה הן כל כך חשובות בכדורגל. הפתיחה הייתה עלובה – עדיין בחופשה, אין סיבה שנשחק ככה, אבל אני מסתכל על זה אחרת. זו הייתה הדרך הכי טובה לנצח ככה את ולנסיה במאסטייה בטח בהתחשב בעונה שעברה. שער ניצחון “בלי כדורגל” ובמשחק הפכפך וג’וד בלינגהאם בניגוד לקיליאן אמבפה באנפילד או בסאן ממס – מהגיבור הטראגי עאלק (או השני) שוב היה ווינר עוצר נשימה. ולנסיה קבוצה כל כך משעממת ומרדימה ועדיין שלושה מארבעת המשחקים האחרונים נגדם היו מטורפים במאסטייה.

ככה אני מצפה לראות את ריאל מדריד – עוצמתית, שום דבר לא ישבור אותנו. ולא היו חסרים רגעים להישבר – קודם כל הפיגור המוצדק, החמצת הפנדל של ג’וד, גם השער שנפסל לקיליאן אמבפה והפעם זה הרגיש על הסנטימטר ולפני ההילוך החוזר לא שמתי לב, וכמובן האדום. הנה ראינו שעם גישה נכונה אפשר לנצח גם בעשרה שחקנים וגם כשנותרו עשר דקות לשחק. ניצחון של אליפות – אולי נגיד בהמשך העונה אבל יש עוד הרבה עבודה.

כל כך הרבה דברים קרו במשחק, נתחיל מההתחלה. במקום לבוא ולפתוח חזק את המשחק, להראות מי בכושר מצוין לפני הפגרה, עם הרכב בחמש דרגות מעל היריבה שבמשבר – לא עשינו כמעט כלום. כאילו אף אחד לא מודע לקושי שתמיד מתעורר במאסטייה או מופתעים מזה שכל שחקן של ולנסיה ישחק כאילו זה הרגע האחרון בחיים שלו חלילה, או המאזן שלנו במשחק הראשון של כל שנה קאלנדרית. לא למדנו מטעויות, היינו רפויים.

לא יכול להיות שאנחנו כל כך חלשים באמצע. דני סבאיוס היה אבוד. כולם שוחטים את לוקאס ואסקס, כמובן שהוא נקודת תורפה אדירה, תמיד היה מקבל עזרה ובעבר שיחקנו גם יותר הגנתי, אני מסכים שהוא מאכזב. התקפית 8, הגנה 2. אבל זה לא הוא. לא היה לנו אמצע. פדה ואלוורדה שלח כמה בומבות מרחוק וזה מרגש, אבל הוא לא עזר בחטיפת כדורים, לא הניע, וג’וד פתח את המשחק בצורה עצלה. גם רודריגו לא עשה הגנה. אני לא מבין למה גם במשחק כזה טיבו קורטואה צריך לעבוד כל כך קשה, שלושה מצבים של גול הוא לקח לפני ה-1:0, שלושה מצבים ברבע שעה. למה אי אפשר לשבת וליהנות מכדורגל מהקבוצה הזו. משחק של 0:2 ושלום על ישראל. היה ברור לכולם שהוגו דורו יבקיע, לפחות הוא אקס נחמד ולא מעצבן כמו דני פארחו.

אי אפשר כל הזמן להשתמש בקלישאות של הכדורגל ואנחנו חוטאים בזה. ולנסיה ניצחה שני משחקים מתוך 25 האחרונים בליגה, היא במקום ה-19, הסגל בינוני מאוד “ביום טוב” והם לא ביום טוב אלא עם רשימה של כמה וכמה היעדרויות. אגב אני עד עכשיו בהלם מהבומבה הזו של לואיס ריוחה, אם זה היה נכנס זה גם אכזרי אבל גם שער העונה. אם היינו מסיימים בתיקו זה היה כמו הפסד.

חצי השעה הראשונה לא מוסיפה לי אופטימיות לגבי מאבק האליפות. אתלטיקו מדריד יציבה מאוד ולא נותנת מתנות, ברצלונה בכושר קטסטרופלי שכמובן יסתיים והם בדרך-כלל משחקים כדורגל. הקבוצה רק מחפשת איך לתת את המינימום ולא להתאמץ, נופלים כמעט בכל בור. זה לא משחק על תואר ואין גביע מזהב בסוף כמו נגד פאצ’וקה אבל שחקנים מרשים לעצמם ללכת על המגרש. אם אני פסימי בגלל “הגישה הכוללת” אז אני אופטימי בגלל מספר 5 שסגר חשבון. איזו מתנה אחרי מה שנגזל ממנו, כמה מגיע לו, כמה הוא ראוי. כמה הוא מנהיג. כמה הוא שחקן שונה בנוף. מנטאליות של אלוף, מסמל את המועדון הזה יותר טוב מכל אחד אחר. העונה הזו מרשימה לא פחות, כי ריאל מבולבלת ובלי שיטה, ובחלק הראשון כלום לא הלך לו, והנה הוא מתייצב. כולי תקווה שבניגוד ל-2023-24 – הפעם החצי השני שלו יהיה מטורף.

ויניסיוס אוי ויניסיוס. אני לא מאמין עדיין שהוא נתן לאוהדי ולנסיה את המתנה הזו, בדיוק מה שהם ייחלו לו, וגם לשונאיו. בשלב מסוים קשה להגן עליו. הוא חזר אחרי שנה אדירה, חופשה ארוכה יותר, כמעט עם כל פרס אישי. תבוא, תשחק כדורגל ותחייך, בזה אתה טוב. למה כל הזמן המחאות האלה? נכון שקרלו אנצ’לוטי היה חייב לעשות משהו כשהבעיה החלה, ויש גם מנהיגים שצריכים לגרש אותו – אבל זה עליו. השופט הוא לא הנקודה, השוער המגעיל שלהם הוא לא הנקודה וגם לא הקהל. בשביל מה צריך את זה? ברור שמנסים להוציא אותו משיווי משקל. לא היה אדום, זה שוד. אבל ויניסיוס משחק באש. הוא צריך להיות זהיר. יש ימים שקשה, אפשר לשחרר כדור מהר יותר והחיתוך לאמצע משמאל ובעיטה זה לא הצד החזק שלו גם אם היו לו כמה גולים כאלה. הוא היה בינוני עוד קודם לכן. ברור שוולנסיה תשתמש בכלים שלה ותנסה לנצח אותנו בכל דרך אחרת שהיא לא כדורגל. תעזוב קצת את השטויות. גם לקיליאן אמבפה היו סיבות להשתולל במהלך העונה. גם הוא חוטף, גם הוא לא תמיד מבין את השופטים, הוא סבל מרגעי שפל. גם רודריגו לא היה נופל בפח הזה.

אני בהלם שאני אומר את זה אבל דווקא אורליאן טשואמני לא היה רע לדעתי, כמה יציאות טובות קדימה עם ניסיונות וגם מצב נהדר הוא סידר לרודריגו. לפחות לגבי אתמול אני מרוצה ממנו. לא כך לגבי פרלאן מנדי – כמו לשחק עם שחקן פחות.

כל פעם שריאל מדריד מפעילה לחץ גבוה היא חוטפת כדור. שני השערים נולדו אתמול ככה. זה קרה גם נגד סלטה ויגו ובעוד משחקים. ובכל זאת היא עושה את זה רק עם הגב אל הקיר, פאסיבית. זה לא ברור.

שימו לב רגע לשער הראשון שלנו. היו שם שני דברים: קודם כל עבודת הגנה אמיתית, הפעלת לחץ. וחוץ מזה? ברהים-ג’וד-מודריץ’. שחקן נותן פס וזז. הכל מהר, הכל בנגיעה, הכל אלגנטי ובטאץ’ אלוהים, ככה אפשר להבקיע גול ‘מהבטן’, גם מול הגנה שלמה. נזכרתי בערגה בימי אוזיל ובנזמה המומחים בתחום, וגוטי וזינדין זידאן של הגלאקטיקוס. אבל בהרכב משחקים ויניסיוס שמתמזמז עם הכדור, ואמבפה שלוקח לו הרבה זמן, גם רודריגו חוטא בזה.

רוצה לסיים בשירי הלל ללוקה. זה מתבקש לעלות אותו מהספסל, אבל בעשרה שחקנים? לא בטוח שזה החילוף הראשון שכולם היו שולפים. לוקה בדרך כלל עושה סדר ודוחף קדימה. לאורך השנים התלוננתי כשגם בצעירותו הוא לא כבש מספיק וגם כשהיה את קאסמירו. הנה אתמול ברגל שמאל, רק עלה ומיד נכנס לרחבה וסיים כמו גדול. אגדה. תהנו כל עוד אפשר. מילה טובה גם לאנצ’לוטי על החילוף הזה אבל רק על זה

 

הקטע שלי בפודקאסט הפודיום על קרלו אנצ'לוטי לאחר התבוסה בקלאסיקו:

כן הייתי תקיף מאוד בפרק והגזמתי אולי, מכעס, כשקראתי לו ‘מורה לספורט’ ושהטקטיקה היא אפס. אבל קשה לי עם תבוסה שנייה ברציפות בקלאסיקו. כאילו לא למדנו כלום. בריאל מדריד חייבים להתייחס לא רק לתוצאה שיכלה להיות מזעזעת - אלא גם לאין דרך שלנו, אין טקטיקה. אין סיבה שניראה ככה גם בצל הבעיות הקיימות. קרלו אנצ’לוטי לא משנה. לא תוך כדי משחק, למשל שינוי פנימי כשברצלונה בכל פעם שעוברת את החצי כמעט היא עושה חצי גול, רק השמות משחקים. פספסנו הזדמנות להשתמש בקסטיליה. מעבר לכך פישלנו השנה בכל משחק גדול. זה לא צריך להיראות ככה. חבל